בלבול (פסיכולוגיה) – הבדלי גרסאות
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־20:22, 5 בפברואר 2009
בלבול היא מידה פתולוגית, לרוב מתייחסת לאובדן התמצאות (יכולת של אדם למקם את עצמו בצורה נכונה בעולם באמצעות זמן, מיקום וזהות אישית) ולעיתים קרובות לאובדן של זכרון (יכולת של אדם לזכור אירועים קודמים וללמוד חומר חדש).
בלבול אינו בעל משמעות זהה עם אי יכולת להתרכז, אף על פי שחוסר יכולת של אדם למקד תשומת לב יכול לגרום, או להביא באופן משמעותי את אותו אדם למצב של בלבול. בלבול וחוסר יכולת למקד תשומת לב הם שני התסמינים לאובדן או חוסר בתפקוד מוח רגיל.
המידות המתונות של בלבול כתסמין פתולוגי מתייסות לאירועים קודמים. לכן, לדוגמא, מתמטיקאי מבולבל לגבי טיפול בשבר פשוט, עלול להעיד בהתנהגותו על פתולוגיה, אשר לא תינתן לאבחון באדם ללא הכשרה באזור זה. לכן, במקרה של תזזית, לא ניתן לאבחן את המידות הזעירות של בלבול פתולוגי באדם ללא הכרה בתפקודו הרגשי.
בלבול עלול לנבוע מתפקוד מוחי לקוי באופן יחסי. בנוסף, ייתכן שהוא נובע מתסמונת מוח אורגנית כגון שיטיון. במקרים אחרים, לרוב מתקשר הבלבול עם חוסר יכולת למקד תשומת לב.
בעיות בריאות רבות עלולות להביא לידי הופעת תסמונות של שיטיון או של תזזית. אותן תסמונות עלולות להתרחש יחדיו, ולעיתים קרובות הן מכילות את תסמיני הבלבול. מאז שתפקוד רגשי הפך לחשוב בצורה קיצונית לבריאות האדם, הרושם שמשאירים מצב בלבול חדש אוחוסר יכולת למקד תשומת לב, הוא שמחלה פיזית או רגשית חדשה התגלתה, או שמחלה פיזית או רגשית ממושכת הפכה קשה יותר.