ויקיפדיה

זמן

תכונה פיזיקלית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בתכונה פיזיקלית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זמן (פירושונים).

זמן הוא מושג יסודי המשמש לתיאור המשכיות הקיום, רצף האירועים, ומדד כמותי לתהליכים ביקום.[1][2][3] הוא נתפס באמצעות שינויים ותנועה, המבחינים בין עבר, הווה ועתיד.[4] הזמן מהווה גודל פיזיקלי בסיסי, כאשר השנייה היא יחידת המידה שלו במערכת היחידות הבין-לאומית (SI).[5][6] הוא ממלא תפקיד מרכזי במדע, בתרבות ובחברה, ומאפשר לקבוע את משך האירועים, את סדר התרחשותם ואת המרווחים ביניהם.[7]

שעון אנלוגי מציג זמן באמצעות תנועה רציפה ולוח שנתות

מרחב וזמן הם מושגי יסוד בפילוסופיה, בפיזיקה ובמתמטיקה. לכל אירוע יש מיקום במרחב ורגע בזמן. לעצמים יש ממדים מרחביים (אורך, רוחב וגובה) וכן 'ממד זמן' המייצג את משך קיומם. לפיכך, הזמן מכונה לעיתים 'הממד הרביעי'. עם זאת, קיימת הבחנה מרכזית: בעוד שבמרחב יש חופש תנועה, הזמן הוא חד-כיווני. תכונה זו משקפת עיקרון בסיסי בפיזיקה – חוקי הסיבתיות, הקובעים כי העתיד נקבע על ידי ההווה והעבר, אך לא להפך.

הגדרה

עריכה

בפילוסופיה ובמדע מקובל להבחין בין שלושה מושגים עיקריים של זמן:

  • הזמן כממד – תפיסה הרואה בזמן ממד רביעי, נוסף לשלושת ממדי המרחב. לפי גישה זו, הזמן הוא ציר שעליו נפרסים האירועים, והוא משמש מרחב שבו הדברים מתרחשים, בדומה למרחב הפיזי.
  • הזמן הכרונולוגי – הזמן כרצף ליניארי שבו אירועים מתרחשים לפי סדר סיבתי. גישה זו מדגישה את הקשרים בין סיבה לתוצאה, אך גם משמשת לציון פרקי זמן מדודים לאורך ההיסטוריה (כמו "בימי הביניים") או במהלך היום והשנה (כמו "זמן השקיעה").
  • הזמן המחזורי – תפיסה הרואה בזמן תופעה מחזורית החוזרת על עצמה בדפוסים קבועים, כגון סיבוב כדור הארץ, תנועת גרמי השמיים או פעולתם של שעונים. תפיסה זו מאפשרת למדוד תקופות ולקבוע מועדים באמצעות יחידות זמן קבועות כמו שעות, ימים ושנים – שגם להן נהוג לקרוא "זמן".

בתוך כל אחד מסוגי הזמן הללו מתקיימים דיונים פילוסופיים שונים, בהם השאלה אם הזמן הוא אובייקטיבי – ישות בלתי תלויה בתודעה האנושית, או סובייקטיבי – תוצר של הדרך שבה בני האדם חווים ומבינים את המציאות.

בתורת היחסות הזמן מתואר כממד במרחב-זמן, אף שמדידתו מבוססת בפועל על תנועה.[8] אלברט איינשטיין הגדיר את הזמן באופן אופרטיבי כ"מה שהשעון מודד"—כלומר, מדידה המבוססת על השוואת תנועות מחזוריות (כגון תנודות מטוטלת או מחזורים אטומיים) לשינויים במערכות אחרות. עם זאת בתורת היחסות הזמן אינו מוגבל למדידת תנועות מחזוריות בלבד, אלא מתאר את כלל השינויים במערכת נעה. בתורת היחסות תנועה מוגדרת כשינוי מקום של גוף ביחס למערכת ייחוס נתונה.

איינשטיין הסתייג מייחוס משמעות מטאפיזית לזמן מעבר להיותו תופעה פיזיקלית המשמשת למדידת תהליכים, אך לא צמצם אותו להגדרה מתמטית בלבד. גישתו באה לידי ביטוי בתשובתו לפילוסוף אנרי ברגסון: "אין זמן של פילוסופים, יש זמן של פיזיקאים." בכך הבהיר כי המדע עוסק בזמן כמדד לתהליכים, אך נמנע מלדון בשאלת מהותו מעבר לכך.[9]

זמן רציף וזמן בדיד

עריכה

בקרב חוקרים קיימת מחלוקת מדעית ופילוסופית באשר לשאלה אם הזמן הוא תכונה יסודית של היקום – ציר מוחשי שלאורכו מתרחשים אירועים ברצף – או שמא הוא רק מבנה תפיסתי ומודל מתמטי.

לפי הפיזיקאי ג'וליאן ברבור (אנ'), היקום מורכב מאוסף של מצבים סטטיים, ומה שנתפס כזרימת הזמן ברצף הוא למעשה אשליה הנובעת מההבדלים בין המצבים הסטטיים ומהקשרים שבין מצבים אלה. גישתו, המכונה "יקום ללא זמן" או "תאוריית הקפסולות" (Time Capsules), מציעה שהזמן אינו ישות נפרדת אלא תיאור של סדרה של רגעים בלתי תלויים זה בזה.

משוואת וילר–דה ויט, שפיתחו בשנות ה-60 של המאה ה-20 ג'ון ארצ'יבלד וילר וברייס דה ויט (אנ'), מתארת את היקום במצב קוונטי שבו הזמן אינו מופיע כפרמטר מפורש. תכונה זו פורשה כעדות לכך שהתפיסה האנושית של זמן רציף עשויה לנבוע מהשוואה בין מצבים סטטיים של היקום, ולא כתכונה יסודית של המציאות הפיזיקלית.

גישה דומה מופיעה בתורת הכבידה הקוונטית הלולאתית, שבה מציע הפיזיקאי קרלו רובלי (אנ') לראות בזמן תכונה יחסית, הנובעת מהקשרים בין מערכות פיזיקליות, ולא ישות עצמאית.[10]

לעומת זאת בתורת המיתרים מרחב-זמן מתוארים כגדלים רציפים. עם זאת גם בה תנועה אינה מוגדרת כתזוזה ממשית של עצמים, אלא כתוצאה מדפוסי רטט של המיתרים, המייצגים את החלקיקים היסודיים. בדומה לגלי קול, שבהם האנרגיה נעה בין מולקולות האוויר מבלי שהמולקולות עצמן נעות לאורך כל הדרך, גם בתורת המיתרים הרטט מתפשט במסגרת המרחב-זמן ויוצר את תחושת התנועה, תוך שמירה על תכונות החלקיק.[11]

מהות הזמן

עריכה

בפיזיקה ובפילוסופיה קיימות גישות שונות לגבי טבעו של הזמן. הפיזיקה הקלאסית התייחסה לזמן כגודל פיזיקלי יסודי, קבוע ומוחלט – ציר אובייקטיבי שלאורכו מתרחשים האירועים, המשמש מדד עצמאי לתופעות פיזיקליות.[12]

לעומת זאת הפיזיקה המודרנית, ובמיוחד תורת היחסות של אלברט איינשטיין, מציגה תפיסה שונה. היא אינה רואה את הזמן כתכונה מוחלטת, אלא כחלק בלתי נפרד ממרחב-זמן. בגישה זו הזמן המתבטא בתנועה פנימית של גופים, משתנה בהתאם למהירות ולכוח הכבידה הפועל עליהם.[13] ככל שהמהירות גבוהה יותר וככל שכוח הכבידה חזק יותר, הזמן היחסי של הגוף – הנמדד על פי קצב התנועות הפנימיות שלו,[14] איטי יותר בהשוואה לזמן היחסי של גוף נייח בשדה כבידה חלש יותר. אף שבתנאים רגילים השפעת המרחב-זמן זניחה, במערכות מדויקות כמו GPS נדרשת התחשבות בה לצורך ניווט מדויק.[15]

תאוריות מתקדמות נוספות, כגון מכניקת הקוונטים ותורות של כבידה קוונטית, מציעות פרספקטיבות נוספות על טבע הזמן. תאוריות אלו לעיתים אף מאתגרות היבטים מסוימים של תפיסת הזמן בתורת היחסות, במיוחד בתנאים קיצוניים.

 
שעון אטומי, מקליט את מחזורי הזמן של אטום הצסיום וממיר אותם למחזורים ארוכים יותר

חץ הזמן האנטרופי הוא מושג פיזיקלי הנגזר מתורת האנטרופיה. לפי תאוריה זו, במערכת סגורה האנטרופיה גדלה עם הזמן, כלומר מידת האנטרופיה בנקודת זמן מאוחרת תהיה גדולה יותר מבנקודת זמן מוקדמת יותר. חץ הזמן מתאר את הכיוון שבו מערכות נוטות לנוע במציאות, כאשר האנטרופיה משמשת מדד לכך שקיים עבר עם אנטרופיה נמוכה ועתיד עם אנטרופיה גבוהה.

בפיזיקה קיימים סוגים שונים של חיצי זמן. החץ הסיבתי מתאר את הכיוון שבו קיימת התקדמות מסיבה לתוצאה, החץ התרמודינמי מתאר מעבר מאנטרופיה נמוכה לגבוהה, והחץ הקוונטי מצביע על כך שקריסת פונקציית הגל של חלקיק מתרחשת רק לאחר מדידה.

בפיזיקה הזמן מתאר את השינוי ביחסים בין גופים פיזיים, כמו התנועה של מחוג השעון ביחס ליחידות הזמן שעל גבי הרקע שלו. זמן זה נמדד במונחים של תנועה ושינויים במיקום או במצב של גופים, וניתן לכימות ולתיאור מתמטי.

בהיבט הפילוסופי הזמן נתפס כהמשכיות – מצע סטטי קבוע שעליו מתרחשים המאורעות. במובן זה הזמן אינו מחולק ליחידות זמן כשלעצמו; החלוקה ל"יחידות זמן" היא תוצאה של תפיסתנו האנושית את הזמן הפיזי, המתבססת על שינויים פיזיקליים.[4] על פי קרלו רובלי, הזמן כפי שאנו מכירים אותו עשוי להיות מושג תודעתי מוגבל. בסקלות פיזיקליות מסוימות, הזמן לא קיים במובן מוחלט, אלא נובע מהאופן שבו אנו חווים שינויים ביקום. במילים אחרות הזמן הוא תוצר של תפיסתנו את השינויים הפיזיקליים ולא ישות נפרדת או מצע מוחלט.[16]

זמן בפילוסופיה

עריכה

לאורך ההיסטוריה היו חילוקי דעות על אופן הגדרת הזמן. ניוטון הגדיר את הזמן כמשתנה בלתי תלוי – שאינו תלוי או מושפע מתופעות חומריות וזורם באופן רציף ומוחלט במרחב ואף בחלל הריק.[17]

קאנט אימץ את גישתו של ניוטון במובן שהזמן זורם ברציפות ואינו מושפע מהחומר. מאידך גיסא הוא סבר שהזמן אינו בהכרח תכונה ממשית, אלא תוצר תודעתי שנועד לספק הסבר מניח את הדעת לשאלה כיצד ייתכן רצף השינויים במרחב.[18]

לייבניץ חלק לחלוטין על גישתו של ניוטון וטען שהזמן הוא משתנה תלוי המתקיים על ידי החומר עצמו. כך שלכל עצם זמן משלו הנקבע על פי המהירות והכבידה. לדבריו את השינויים במרחב ניתן להסביר באופן מספק על ידי תנועות העצמים, ולפיכך הניסיון לתאר את הזמן כישות עצמאית הוא מיותר ונוגד את "עקרון הטעם המספיק" שהגה לייבניץ. עוד הוא סבר שגם זמנים רציפים, קרי תופעות מחזוריות רציפות הקיימות בטבע, הם יחסיים מטבעם ולא מוחלטים, מפני שהזמן החומרי מושפע מתופעות שונות במרחב שמעוותים את זרימתו.[19] גישתו זו של לייבניץ קיבלה אישוש מדעי רק בתחילת המאה העשרים עם פרסום תורת היחסות הפרטית, ומקובלת כיום על ידי רוב האמפיריציסטים.[20]

אטימולוגיה

עריכה

המילה מופיעה לראשונה בתנ"ך בספרים המאוחרים, וככל הנראה היא שאולה משפה אחרת. הגיזרון אינו ברור: יש הטוענים שמקורה במילה בפרסית-עתיקה zrvan ("תקופה"),[21] או במילה jamān ("דבר שהולך").[22] ראו גם קדם-פרסית: גֲ'מַנַא (jamānā), אך יש הטוענים שהסבר זה מפוקפק.[23] התיבה מצויה גם באכדית simānu (לא ברור אם נשאלה מפרסית או להפך), ומשם בארמית מקראית זְמָן (מקור ישיר המילה העברית), בערבית زَمَن זַמַן, ובארמית סורית ܙܰܒܢܳܐ זָבנַא.

מדידת זמן

עריכה

התנודות האחידות והיציבות ביותר המוכרות למדע הן התנודות האטומיות. תדירותן קובעת את יחידת הזמן היסודית שממנה נגזרות כל יחידות הזמן האחרות, והיא משמשת בסיס לפעולתם של שעונים אטומיים מדויקים, המבטיחים דיוק מרבי במדידת הזמן.

שעונים מודרניים מייצגים זמן באמצעות תנודות של אטומי צסיום. שנייה מוגדרת כ-9,192,631,770 מחזורים של תדר המעבר האטומי בצסיום-133. שניות אלו נצברות ליחידות זמן גדולות יותר. היממה, 24 שעות, היא משך סיבובו המלא של כדור הארץ סביב צירו ביחס לשמש. סיבוב כדור הארץ משתנה במקצת בגלל גורמים כמו גאות ושפל ואירועים גיאופיזיים. לפיכך הזמן האוניברסלי המתואם (UTC) מותאם מעת לעת לזמן האסטרונומי על פי תצפיות.[24][25]

 
מגדל השעון של מורטן

חברות חקלאיות וחברות מסורתיות רואות את הזמן כמחזור יום ולילה הקובע את היממה ואת העבודה הנדרשת, מחזור עונות הקובע סדרי חיים, מחזור של שנות מחסור ושנות שפע. בחברות אלו אין כמעט משמעות לשעה המדויקת או לחלקיה. מושגי זמן יכולים להתמצות בזריחה, בוקר, צהריים, אחרי הצהריים (או ערביים), שקיעה, ערב ולילה. בחברות המסורתיות יש משמעות רבה לטקסים החוזרים על עצמם אחת לתקופה (קבלת שבת כל שבוע, ראש חודש, חגים הנחגגים כל שנה בטקסיות דומה). ומכאן מחזוריות והמשכיות.

לעומתן בחברות תעשייתיות יש חשיבות לפרקי זמן קצרים, ויש משמעות רבה לדקות ואף לשניות. מחזור הזמן בא לידי ביטוי רק במקרים נדירים (יום מנוחה פעם בשבוע) ולרוב תהיה מדידת הזמן מכנית ומתמשכת על ציר ששורשו בעבר והמשכו בעתיד.

תפיסת זמן זו התבטאה כבר בתרבויות עתיקות כמו תרבות המאיה והתרבות היהודית. סיוע לתפיסת זמן זו נתנה הנצרות, שקבעה תאריך מסוים כשנת האפס, ותיארכה אירועים מסוימים לפני נקודת ייחוס זו ואירועים אחרים אחריה. במידה רבה כך התהוותה תפיסת הזמן המישורית. נוסף על כך הביאה הנצרות לקביעת שעונים ושעונים מצלצלים על כנסיותיה, ובכך הכפיפה את כל הקהילה ללוח זמנים אחיד, אשר סייע מצידו להתהוות החברה התעשייתית שבה כולם מגיעים לעבודה באותה שעה. המשך התהליך היה בקביעת זמן עולמי אחיד – שעון גריניץ'.

מלבד יחידות זמן קבועות אדם מסוגל לקבוע ציוני זמן, שהם מאורעות מסוימים שבהשוואה אליהם נמדדים מאורעות אחרים. דוגמה: בוקר (מאורע זריחת השמש ותחילת היום) הוא ציון זמן עבור פעולות שונות, המתרחשות לפניו, אחריו או במהלכו.

חוקיות מול היסטוריה

עריכה

ההבדלה העיקרית בין מידע על אודות הזמן נעשית בין חוקיות לבין היסטוריה.[26]

חוקיות היא קביעת מידע על אודות הזמן, המתארת את המנגנון הפנימי של התהליכים השונים ביחס לציר הזמן. במובן זה הזמן משמש לקביעת האופן התאורטי שבו יתאימו פרקי הזמן לתהליכים שונים, בלא קשר לשאלה אם הם התרחשו בפועל. דוגמה למובן זה של הזמן היא הקביעה "פלוני מסוגל לרוץ 1,000 מטר ב-5 דקות". קביעה זו היא קביעה המתארת חוקיות פוטנציאלית של ריצת פלוני, ולא את התרחשותה בפועל. למעשה, ייתכן כי אותו פלוני מעולם לא מימש את האמירה הזאת.

היסטוריה היא קביעת התרחשות המציאות בפועל, ביחס לזמן המאפיין אותה. היסטוריה היא רצף האירועים, כפי שהם באו לידי ביטוי על ציר הזמן. ההיסטוריה אינה מחייבת קביעת חוקיות כלשהי, אך ניתן להצביע על קיומה של חוקיות מתוך ניתוח ההיסטוריה. דוגמה לקביעה היסטורית היא הקביעה "פלוני רץ 1,000 מטר ב-5 דקות בתאריך 12 בינואר". קביעה זו, אם היא נכונה, מחייבת את התרחשות הריצה בפועל, וניתן לגזור ממנה את האמירה שבדוגמה הקודמת.

זמן ותודעה

עריכה

העבר, ההווה והעתיד הם מרכיבים מרכזיים בחוויה האנושית ובאופן שבו האדם תופס את קיומו של הזמן באמצעות תודעתו. התודעה מאפשרת לאדם להבין את רצף הזמן ואת המעברים בין תקופות שונות.

העבר מתייחס לאירועים ולחוויות שכבר התרחשו ונשמרים בזיכרון האנושי. חוויות העבר מעצבות את האישיות והזהות של האדם בהווה, על בסיס הניסיון והלקחים שנלמדו.

ההווה הוא הרגע הנוכחי, החוויה הישירה והחושית של האדם ברגע זה. ההווה הוא המצב היחיד שבו האדם חי ומבין את העולם באופן מודע.

העתיד מייצג את האירועים והמצבים שטרם התרחשו, הציפיות, התקוות והחלומות של האדם לגבי מה שעתיד לבוא. העתיד נבנה על בסיס ההחלטות והפעולות של האדם בהווה, אשר מושפעות מהחוויות שלו בעבר.

התודעה האנושית מקשרת בין העבר, ההווה והעתיד. באמצעות תהליכים קוגניטיביים כגון חשיבה, זיכרון, דמיון ורגשות, האדם חווה את ההווה, לומד מן העבר ומתכנן לקראת העתיד.

קיימות גישות רבות להסבר משמעותו של הזמן ביחס לתודעה. שתי הגישות העיקריות הן האובייקטיבית והסובייקטיבית.

הגישה האובייקטיבית

עריכה

הגישה האובייקטיבית רואה בזמן ממד מציאותי מוחלט, המוגדר בצירוף עם ממד המרחק. על פי גישה זו, לכל גורם במציאות קיימים שני מאפיינים עיקריים: נקודת הזמן שבו הוא מוגדר והמקום בו הוא נמצא, ואלו מגדיריהם היסודיים של כל הגורמים במציאות.

על פי גישה זו, עצם מסוים מוגדר בכך שהוא שומר על תכונה מסוימת לאורך זמן מסוים. דוגמה: כדור משחק מסוים הוא סך כל האטומים היוצרים צורת כדור, במשך כל הרגעים שבהם הם אכן עונים לדרישה זו.

גישה זו מתארת מציאות קיימת, המהווה את אוסף כל הנתונים הקיימים בפועל. הזמן הוא תכונה של נתונים, המוגדרת בהתאם למדד מוחלט הקיים מעצם קיומה של המציאות.

קיימת גישה אובייקטיבית טהורה, אשר לפיה הזמן מוחלט במובן זה שהוא אינו תלוי בקיומם של גורמים המכילים אותו. על פי גישה זו, הזמן קיים באופן תאורטי גם בלא שיהיה קיים כל גוף הנמדד ביחס אליו.

לעומת גישה זו ניתן להעמיד את הגישה שעל פיה הזמן הוא תכונה של גופים, כלומר מוגדר על ידי התנועה. לפי הגדרה זו אם לא תהיה תנועה במציאות, אזי לא תהיה משמעות לזמן.

תודעה, על פי הגישה האובייקטיבית, היא נגזרת של יכולת הזיכרון האנושי. הזיכרון האנושי פרוס, על פי תפיסה זו, על פני הזמן כך שהוא תקף בכל רגע רק עבור ערכי זמן קודמים ממנו (כלומר – האדם זוכר רק את העבר). התודעה האנושית היא אפוא פונקציה התלויה בזרימת זמן אובייקטיבית, וכל תחושת זמן אנושית היא ניסיון למדוד זרימה זו.

עבור גישה זו הווה הוא מונח יחסי ארעי, אשר מתקיים רק מהנחת נקודת מוצא שרירותית. למעשה, קיימים אינסוף "הווים" שקולים לאורך כל הזמן. בהתאם לכך, העתיד והעבר יחסיים, ומתארים רק את פריסת המאורעות על פני ציר הזמן.

הגישה הסובייקטיבית

עריכה

על פי הגישה הסובייקטיבית, הזמן הוא נגזרת של התודעה (ולא להפך), כלומר – הזמן הוא ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, ואין לו משמעות בזכות עצמו.

גישה זו מבטלת את מושג הזמן כמושג מוחלט, ורואה בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית. יחידות הזמן, על פי גישה זו, אינן קבועות בפועל (אף על פי שהגדרתן קבועה).

דוגמה: פרק הזמן הכלול ביממה הוא תחושת הזמן הסובייקטיבית של כל אדם, שבה הוא חש כי כדור הארץ השלים מחזור שלם. אם האדם חש כי עבר זמן רב (למשל, בעקבות יום מלא בהתרחשויות נפשיות), אזי היממה הייתה ארוכה יותר מאשר אילו חלף זמן מועט יותר.

תפיסת זמן

עריכה
  ערך מורחב – תפיסת זמן

תפיסת זמן היא תכונה ביולוגית המאפשרת ליצור חי לחוות את השינויים שסביבו באופן השוואתי.[דרוש מקור] לדוגמה, היכולת של אדם לבחון כמה חלקי יממה אורכת פעולה מסוימת היא תפיסת הזמן שלו לגבי אותה פעולה.

תפיסת הזמן היא ביטוי ליכולת הפנימית של אדם להיות מזוהה עם מעבר הזמן. קיימות זוויות בחינה שונות לשאלה אם תפיסה ביולוגית היא נרכשת, כלומר נגזרת מקיום חוקיות של פרקי הזמן במציאות הממשית, או בלתי נרכשת, כלומר מבטאת יכולת ביולוגית טבעית לחוש מעבר זמן ביחס למהירות תהליך החשיבה עצמו.

על פי התפיסה הראשונה (תפיסת זמן כמיומנות נרכשת), אזי יחידות הזמן השונות – שנייה, שעה, יממה וכו' – נלמדות עקב הפנמה של תהליכים שיטתיים שונים: יום ולילה, מהלך השעון וכו'. על פי התפיסה השנייה (תפיסת זמן בלתי-נרכשת), יחידות הזמן השונות הן כלי לכימות תפיסת הזמן, אשר קיימת בלא קשר לקיומן.

ידוע כי יש כמה תפיסות זמן מקבילות הנבדלות בקנה מידה. הקשר בין תפיסות הזמן השונות הוא ככל הנראה מורכב. דוגמה: אורך יממה עשוי להיקבע באופן שונה, בהתאם לקנה המידה. לעיתים, במהלך היום אדם חש כי הוא ארוך ביותר, אך בסיכום שבועי נראה כל יום כקצר.

תפיסת הזמן של האדם המערבי מחולקת לתפיסת העבר, ההווה והעתיד. באופן תאורטי קיומה של תודעה המתייחסת לזמן מחייבת את עצם קיומם של עתיד, עבר והווה כמושגים הנגזרים מתפיסת האדם.

אם כן ההווה הוא המצב האפשרי היחיד המתקיים עבור התודעה, בעוד העתיד והעבר הם הפשטות שאינן קיימות בפועל. עם זאת ככל שהתודעה מתקדמת בזמן, העבר מכיל מאורעות רבים יותר, ואילו העתיד מכיל מאורעות מעטים יותר.

תפיסות זמן אחרות קיימות בתרבויות אחרות. למשל, בתרבות ההודית תפיסת הזמן היא מחזורית. כפועל יוצא יחידות הזמן של שנייה, דקה, שעה, יממה, שבוע, חודש ושנה – בהיותן מבוססות על מחזורי היום והלילה – משמשות בהודו בדרך דומה לדרך שבה הן משמשות בשאר העולם. אולם שאר יחידות הזמן מוגדרות על ידי סיבובי גלגל החיים.

תפיסת העבר והעתיד

עריכה

אדם עשוי לתפוס את העבר אך ורק דרך זיכרון. זיכרון הוא תכונה המתארת את ההיסטוריה שהאדם מכיר, והחוקיות המסוימת שהוא גיבש מתוך התנסות ההיסטוריה.

במובן הפשוט הזיכרון הזיכרון הוא כלי המאפשר לאדם להתמודד עם מציאות נתונה. לדוגמה, הזיכרון כי כלב מסוים נושך, משמשת את האדם להחליט אם יש להתרחק מכלב זה. במובן אחר הזיכרון הוא מושא לדמיון. במובן זה האדם מעורר לעצמו תחושות על פי זיכרון מצב זכור. דוגמה: היזכרות בסרט וחוויית תחושות עקב היזכרות זו.

תפיסת העתיד נובעת מיכולתו של האדם לדמות מציאות שאינה קיימת על ידי חיזוי. בדומה לתפיסת העבר, גם תפיסת העתיד עשויה להיות במובן של כלי המשמש לתכנון מעשי האדם או במובן של מושא לדמיון.

המובן השני (הזיכרון וחיזוי העתיד כמושאים לדמיון) נתפס לעיתים כחוויית זמן ממשית. על פי תפיסה פילוסופית זו, האדם חי את הזמן שהוא מדמה (או לחלופין תחליף זכור של אותו הזמן). תפיסה זו מחייבת גישה סובייקטיבית כלפי הזמן.

תפיסות העבר והעתיד נעשות על ידי תחושות ישירות הנובעות מן הזכירה ומן החיזוי, לדוגמה פחד או תקווה (כלפי העתיד) ואבל או התרפקות (כלפי העבר).

מלבד היכולת לחוות תחושות ישירות כלפי העבר והעתיד, קיימת היכולת לבצע הפשטות של העבר והעתיד. משמעות ההפשטות האלה היא קביעת אמירה כללית אשר יכולה לשמש את האדם גם בלא לעורר את התחושות הישירות או את הדימוי הממשי של הדברים. הפשטות אלו הן מכלול הידע (בזיקה לעבר) והדעות (בזיקה לעתיד) של האדם.

העתיד, בשונה מן העבר, מובדל בכך שקיימת עבורו אפשרות בחירה. לעתיד משמעות עמוקה עבור תפיסת המושג "רצון חופשי" ודטרמיניזם.

תפיסת ההווה

עריכה

תפיסת ההווה נעשית על ידי חוויה ישירה של מאורעות, כלומר שינוי מצב נפשי עקב שינוי במציאות. תפיסת ההווה היא המאפשרת קיום של רגש, ולמעשה כל תפיסה של העבר או של העתיד נגזרת משינויים נפשיים בהווה.

על פי התפיסה האקזיסטנציאליסטית, ההווה אינו קיים באופן ממשי מן הנימוק הזה: התודעה משיגה גורמים שונים במציאות על ידי חישה שלהם. חישה זו היא לעולם כלפי העבר, שכן קיים פרק זמן בין התרחשות הדברים בפועל ובין מועד תפיסתם על ידי החשיבה. פרק זמן זה, המציין את הזמן הדרוש לתהליך החשיבה והתפיסה, גורם שלא ניתן באופן עקרוני לתפוס את ההווה הממשי אלא רק את העבר הקרוב.

תפיסה זו מתארת את העתיד במנותק מן העבר ומן הסיבתיות. על פי תפיסה זו, האדם בוחר את העתיד שלו במובן זה שהוא בוחר אם לאשר את העבר וכיצד להשפיע על תפיסת העבר שלו עצמו. תפיסה זו מניחה כי סיבתיות אינה קיימת באופן אובייקטיבי אלא נתונה לבחירה סובייקטיבית.

זמן ומרחב

עריכה

סוגיית הזמן והמרחב מרכזית בהבנת הזמן, שכן הזמן מתייחס לשינוי, ומרבית השינויים (אם לא כולם) הם שינויים במרחב.

על פי גישה מסוימת, ניתן לתפוס את המרחב כרקע שעליו פועל הזמן, או להפך. בניסוח אחר, המרחב והזמן שונים באופן מהותי.

גישה אחרת מציגה את המרחב והזמן כשקולים, כך שההבדל ביניהם הוא אשליה הנוצרת על ידי קיום תודעה בעלת זיכרון. בניסוח האובייקטיביסטי של גישה זו, הזמן והמרחב הם צירים כמותיים, מאונכים בייצוגם המתמטי, המגדירים את המציאות.

על פי הגישה המתמטית הטהורה, המניחה כי הזמן והמרחב שקולים, עשוי להתקיים יותר מציר זמן כללי אחד, כפי שקיימים שלושה צירי מרחב לכל הפחות. יתרה מזאת, קיימים פיתוחים פיזיקליים-תאורטיים מודרניים מאוחרים, המנבאים את קיומם של כמה צירי זמן כאלו (בצירוף מספר גדול יותר של צירי מרחב).

סיבתיות

עריכה

סיבתיות היא קביעת עמדה עבור הזמן, ולפיה כל שינוי גורר שינוי מאוחר עוקב, המתחייב ממנו ומאוחר לו בזמן. סיבתיות היא המגדירה הבדל בין עתיד, שהוא השינוי המאוחר, ובין עבר, שהוא השינוי המוקדם. למעשה, סיבתיות ועתיד ועבר, הם מקשה פילוסופית אחת בלתי ניתנת להפרדה.

חריגה מסיבתיות

עריכה

מלבד הגישות הפילוסופיות אשר אינן מכירות בסיבתיות (כדוגמת האקזיסטנציאליזם) בשל התפיסה הסובייקטיבית שלה, קיימות תאוריות שונות המתארות חריגה מן הסיבתיות על בסיס תפיסתה האובייקטיבית.

נבואה מטאפיזית, במשמעותה הקלאסית, היא מנגנון נפשי המאפשר לאדם לחזות את העתיד שלא על סמך מעקב אחר הסיבתיות שלו. [דרוש מקור][מפני ש...]נבואה עשויה לעשות שימוש בכוחות נפשיים אוטונומיים (לדוגמה, נביא המדבר בלשון האל במהלך טרנס) או בסימנים מטאפיזיים ממשיים (אסטרולוגיה, נומרולוגיה, נביא המקבל את נבואותיו בחלום או בהתגלות אלוהית ממשית וכו'), כדי לחזות באופן נכון את העתיד. נבואה מטאפיזית חסרת ביסוס מדעי כיום, וכמעט שאין חולק בעולם המדע שלא קיימת סיבתיות המאפשרת אותה. עם זאת לאורך מרבית ההיסטוריה האמינו רוב בני האדם כי יכולת כזו אפשרית ואף ממשית.

מעבר בזמן במשמעות זו הוא יצירת שני רצפי זמן: האחד כללי והאחר ספציפי לעצם מסוים. כאשר שני רצפים אלו אינם זהים, אזי מתבצע מעבר בזמן ("מעבר בזמן" אינו מציין, לרוב, את מעבר הזמן הרגיל שבו גדל העבר וקטן העתיד).

מעבר בזמן בפועל מאופיין בכך שהעצם העובר בנקודת הזמן שבה מתבצע המעבר אינו משפיע על המציאות באופן סיבתי ישיר. בנקודה אחרת, היא נקודת היעד, מושפעת המציאות על ידי אותו העצם, אך לקיומו אין סיבה. לדוגמה, כאשר טייס עובר מזמן אחד לזמן אחר, גופו מפסיק להשפיע ולהתקיים בזמן שממנו יצא, ומופיע ללא כל סיבה בזמן אחר ומשפיע על המציאות בזמן זה.

טענות כי נעשה מסע בזמן בפועל אינן נפוצות, וברובן שייכות לעידן המודרני, שכן הרעיון בדבר המסע בזמן חדש יחסית להיסטוריה האנושית. עם זאת תחומי מדע חדשים, ובעיקר תורת היחסות, הפכו את המסע בזמן לאפשרות מדעית תאורטית.

זמן ומדע

עריכה

במדע, ובמיוחד בפיזיקה, מתייחסים לזמן כאל ממד אובייקטיבי. זו אינה בהכרח התפיסה של המדען עצמו, אולם השיטה המדעית דורשת התייחסות אובייקטיבית כדי ליצור מהימנות פנימית.

הזמן הנדרש לגוף לנוע מרחק מסוים בתנועה קווית ובמהירות קבועה, ניתן לחישוב באמצעות המשוואה: t = s/v. כאשר t מייצג את הזמן, s את המרחק והמהירות v. המרחק מוגדר כאורך המסלול שבין שתי נקודות במרחב, ואילו המהירות מוגדרת כשיעור השינוי של המרחק ביחס לזמן (v = ds/dt). במקרה של תנועה קווית ומהירות קבועה, המהירות היא קבוע, ולכן המשוואה לעיל תקפה. הזמן במקרה זה נחשב משתנה התלוי במרחק (משתנה בלתי תלוי) ובמהירות הקבועה.

קינמטיקה היא ענף של המכניקה הקלאסית, המתאר את תנועתם של גופים. הקינמטיקה בוחנת כיצד נעים גופים, מהירותם ומסלוליהם, תוך שימוש במערכות קואורדינטות שונות כגון קרטזיות או קוטביות. בניגוד לתורת היחסות, אשר משלבת מרחב וזמן לתוך רצף ארבע-ממדי, הקינמטיקה מתייחסת למרחב ולזמן כנפרדים, ואינה מתייחסת לכוחות הגורמים לתנועה.

בתפיסת המדע את הזמן חל מהפך משמעותי ביותר עם פיתוח תורת היחסות על ידי אלברט איינשטיין. על פי תפיסת הזמן שלאחר המהפך, הזמן הוא יחסי, ומדידתו תלויה בצופה, באופן המעוגן בחוקי הפיזיקה.[27]

משמעות תפיסה זו היא שמצבו של הצופה, כשהוא בא לידי ביטוי במהירותו, משפיעה על המדידות שיבצע בגופים שמצבם (מהירותם) שונה, כך שעבור תהליך זהה יתקבלו שתי מדידות שונות. למעשה, תורת היחסות מתארת מספר רצפי זמן שונים, כך שכל תנועה של גוף יוצרת עבורו רצף זמן עצמאי.[28]

תורת היחסות הכללית מרחיבה תפיסה זו, ומתארת כי קיים רצף "מרחב-זמן" שניתן לעיקום על ידי קיומם של גופים בתוכו. תפיסה זו מאפשרת את קיומן של תופעות שונות, הכוללות בין היתר מסע בזמן. שלא כמו הגישה הסובייקטיבית הפילוסופית, תורת היחסות מתארת את יחסיות הזמן כמתקבלת ממדידה אובייקטיבית, גם בלא חיוב תודעה התופסת מדידה זו. תפיסה זו מאפשרת קיומן של תופעות שונות, הכוללות על פי תאוריות מסוימות אף מסע בזמן, מבחינה פיזיקלית-אובייקטיבית.[29]

סטיבן הוקינג, תאורטיקן שהתייחס להיווצרות היקום ועתידו, ניסח תאוריה המעמידה את מושג אינסופיות הזמן בצורה שונה לחלוטין. על פי תאוריה זו, צורת המרחב-זמן סגורה כך שליקום, הפרוס על פני המרחב-זמן, צורה המתארת כדור (בעל יותר משלושה ממדים, שכן הזמן הוא ממד נוסף בתיאור זה).[30]

על פי תאוריה זו, יחס הזמן לצורת ה"כדור" הוא כיחס הציר "צפון-דרום" לכדור הארץ. במובן זה קיימת נקודה מסוימת המתארת את ראשית הזמן, שבה אין רלוונטיות לשאלה מה היה לפניה (ובהתאמה: נקודת סיום לזמן), שכן שאלה זו מקבילה לשאלה איזו נקודה צפונית לקוטב הצפוני.[30]

גישות חדשות יותר לזמן אפשר למצוא במכניקת הקוונטים על מובניה השונים. לדוגמה, גישה מסוימת מניחה כי תהליך מושפע מן העבר וגם מן העתיד, בניגוד לתפיסת הסיבתיות הרגילה. גישה מדעית מודרנית אחרת מתארת "חלקיק זמן": יחידת הזמן הקטנה ביותר, שלא ניתן לחלק אותה ליחידות קטנות יותר. חלקיק זמן, כפי שחישבו תאורטיקנים, מכונה זמן פלאנק. אופרטור הזמן במכניקת הקוונטים הוא אופרטור המדידה של הזמן.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: זמן
  ציטוטים בוויקיציטוט: זמן
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זמן

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Definition for time - Oxford Dictionaries Online (World English), web.archive.org, ‏2012-07-04
  2. ^ מילון אוקספורד, Time Concept as Sequence of Events
  3. ^ Definition of TIME, www.merriam-webster.com, ‏2025-03-27 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 Rose De Kock, Keri Anne Gladhill, Minaz Numa Ali, Wilsaan Mychal Joiner, Martin Wiener, How movements shape the perception of time, Trends in Cognitive Sciences 25, 2021-11-01, עמ' 950–963 doi: 10.1016/j.tics.2021.08.002
  5. ^ Alan D. Rendall, Partial Differential Equations in General Relativity, OUP Oxford, 2008-04-03, ISBN 978-0-19-921540-9. (באנגלית)
  6. ^ Time in Physics, study.com
  7. ^ Time | Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ {{{מחבר}}}, How Do You Measure a Second?, NIST, 2021-10-26
  9. ^ שני יהודים מתווכחים במהירות האור, באתר אלכסון, ‏2020-06-30
  10. ^ Newsflash: Time May Not Exist, Discover Magazine (באנגלית)
  11. ^ String Theory and Waves | dummies, www.dummies.com (באנגלית)
  12. ^ Why is absolute time considered an axiom of Newtonian mechanics? What statements are based on this axiom?, Physics Stack Exchange (באנגלית)
  13. ^ Would you really age more slowly on a spaceship at close to light speed?, MIT Technology Review (באנגלית)
  14. ^ Special Relativity: Time Dilation & Length Contraction – HSC Physics, Science Ready (באנגלית)
  15. ^ כיצד פועל GPS?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, ‏2011-07-11
  16. ^ ניק יאנג, AEON, ‏לא הזמן זורם, באתר "אלכסון", 14 בדצמבר 2022
  17. ^ Robert Rynasiewicz, Newton’s Views on Space, Time, and Motion, Spring 2022, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2022
  18. ^ Kant, Immanuel: Metaphysics | Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית אמריקאית)
  19. ^ Leibniz, Gottfried: Metaphysics | Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית אמריקאית)
  20. ^ אלעזר וינריב, האוניברסיטה הפתוחה, עיון ב"הקדמות" של קאנט, Open University of Israel, 1996
  21. ^ מילון Brown-Driver-Briggs, מספר סטרונג (2166)
  22. ^ ת' עילם־גינדין, מגילת אסתר: מאחורי המסכה, על פרק ט' פסוק כ"ז.
  23. ^ מילון קליין, זְמָן
  24. ^ Tidal friction in the Earth-Moon system, Tidal friction in the Earth-Moon system. Phil. Trans. R. Soc. Lond. A 313, 71-75 (1984)
  25. ^ Sumatran quake sped up Earth's rotation, Nature, 30/12/2004
  26. ^ Leofranc Holford-Strevens, The History of Time: A Very Short Introduction, Oxford, New York: Oxford University Press, 2005-08-11, Very Short Introductions, ISBN 978-0-19-280499-0
  27. ^ Einstein’s Relativity Explained in 4 Simple Steps, Science, ‏2017-05-16 (באנגלית)
  28. ^ Smithsonian Magazine, Brian Greene, The Theory of Relativity, Then and Now, Smithsonian Magazine (באנגלית)
  29. ^ Volume 6: The Berlin Years: Writings, 1914-1917 page 283, einsteinpapers.press.princeton.edu
  30. ^ 1 2 Modern Philosophy – Exactly What Is Time?, www.exactlywhatistime.com
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זמן&oldid=40977996"