אנטוניו דה קורג'ו – הבדלי גרסאות

מקובל לחשוב, שקורג'ו ביקר באיטליה הצפונית וברומא בין השנים [[1510]] - [[1520]] וכך יכול היה ללמוד מיצירות נחשבות של האמנים [[רפאל (צייר)|רפאל]] (Raffaello Sanzio), [[לאונרדו דה וינצ'י]] (Leonardo (da Vinci ו[[אנדראה מאנטנייה]] (Andrea Mantengna). נראה כי את הדמויות הנפחיות והפשוטות למד אף מסגנונו האישי של מאנטנייה. את הצבעים החיים, שבהם נהג מאנטנייה להשתמש, לקח קורג'ו ומיתן כך שיתאימו לסגנונו האישי. הדבר בא לידי ביטוי בצורה ברורה ביצירה "דנאה", כאשר ה[[צבע]]ים שבוחר קורג'ו הנם ה[[חום (צבע)|חומים]] הרכים יחד עם ה[[לבן]] וה[[בז']] המעניקים אווירה שלווה ורגועה יחסית.

באופן ציורו סצנות מיתולוגיות בולטת [[ארוטיות]] ברורה, שאין דומה לה באמנות [[אירופה]] שבתקופתו. החושניות הכמעט בוטה לעתים שבציוריו מתקשרת באיזשהו אופן לאהבתו הגדולה של קורג'ו לנשים. הוא אהב את צורתן העגלגלה, קווי גופן הרכים והעידון שבשפת גופן. הוא ראה את גוף ה[[אשה]] כנשגב, יפהפה, טהור ואף מושלם. ניתן לראות כיצד בא הדבר לביטוי בתיאורו את דמותה של [[דנאה]] מ[[המיתולוגיה היוונית]]. סיפורה של דנאה, כפי שנכתב, איננו מתאר את הפרטים הקיימים ודמות דנאה אינה מתוארת בו במלואה. למרות זאת, נראה כי קורג'ו בוחר להציגה עירומה וחושנית. היא שכובה על מיטה, כאשר פרט לסדין הלבן המכסה את פלג גופה התחתון, היא עירומה לחלוטין. גופה מתואר כנטול כל פגם, שקע או קמט. אדרבא - הוא מצויר צחור וחלק כפסל שיש. הקימורים המחוטבים של גופה העירום, יחד עם התנוחה בה היא שרויה, "צובעים" את היצירה בארוטיות מהולה באידאליזציה.

אך ייחודיותו של קורג'ו לא באה לידי ביטוי בעירום הארוטי בלבד. הוא לא התייחס לדמויותיו כאל מודלים מיניים נטולי כל אופי , אלא בדיוק להיפךלהפך. הקסם שלו היה בכך שיחד עם החושניות השופעת, הוא הצליח להעביר בצורה מופלאה את אופי הדמות המתוארת, את מאווייה ותחושותיה. נראה שהיה בו הכישרון המיוחד למזג את יופייה ואופייה של הדמות כמקשה אחת ובכך להקרין כלפי חוץ את יופייה הפנימי. יחד עם האווירה הארוטית שמנסה קורג'ו ליצור, נראה כי דנאה מתוארת כאישה רכה, בעלת אופי עדין המודעת למיניותה השופעת ובוחרת לתת לה ביטוי. היא איננה מפנה מבט חצוף לעבר הצופה, ומקרינה שלווה המשתלבת באופן מושלם עם הצבעים הרגועים שבוחר קורג'ו. נראה כי הוא מצליח ליצור דמות סימפטית ומקסימה אשר פשוט קל מאוד לאהוב. אין דבר מאיים או בוטה מדי במיניותה והיא מצליחה לגרום לצופה לחוש בנוח למרות הסיטואציה האינטימית כביכול שהיא מציגה.