פרימוס – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Kerosene stove.jpg|ממוזער|שמאל|200px|כירת [[קרוסןקרוסין]] ניידת. בתחתיתה מכל חומר הדלק. הידית הבולטת בצידו הימני של המכל מפעילה את משאבת הלחץ.]]

כירת [[קרוסןקרוסין]] ניידת הפועלת באמצעות לחץ נרשמה כ[[פטנט]] על ידי ה[[שבדיה|שבדי]] פראנס וילהלם לינדקוויסט בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, אם כי לא ידוע בוודאות האם הוא ה[[ממציא]] או שרכש את התוכניות מאחרים. לינדקוויסט יצר את ה[[מותג]] "פרימוס" (מ[[לטינית]]: "ראשון") שכבש את השווקים, הפך לשמו הגנרי של המוצר וזכה לחיקויים רבים.

החידוש והיתרון בפרימוס היה מנגנון ההפעלה שלו, שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של קודמיו. לעומת ה[[פתיליהפתילייה]], בה פתיל סיפק דלק [[נוזל]]י למבער על ידי עקרון ה[[נימיות]], בפרימוס להבת המבער [[אידוי|אידתה]] את ה[[דלק]] שב[[צנרת]], כך שהדלק סופק למבער כ[[גז]].

חומר הדלק היה לרוב קרוסןקרוסין, המכונה בישראל "נפט", אך אינו [[נפט]] אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט.

לשם הדלקת הפרימוס הודלק תחילה המבער שבראשו ב[[כוהל]] או בחומר דליק אחר. אז הופעלה משאבת [[בוכנה]] ידנית קטנה (באמצעות ידית בצידו של מכל הדלק) ליצירת לחץ בתא הקרוסןהקרוסין, שדחף את חומר הדלק במעלה צינור [[נחושת]]. הדלק עבר בדרכו אל פתח המבער וגם מעליו (בכך למעשה עבר דרך הלהבה). הדלק הנוזלי שעלה בצינור הנחושת מעל ללהבה התאדה ונפלט בצורת גז חם מהמבער ובכך איפשר בעירה עזה ויעילה עם כמות [[פיח]] נמוכה. הבעירה בפרימוס נמשכה מאחר וחלק [[אנרגיה|מאנרגיתמאנרגיית]] החום שימשה בכל זמן הבעירה לחימום קצה הצינור ולפליטת גז קרוסןקרוסין חם.

הפרימוס שימש באותה תקופה גם ל[[בישול]]. חיים כהנא, חבר "גרעין ירושלים" של [[הפועל המזרחי]] (ממקימי [[נחלים]] בגליל), תיאר בזכרונותיובזיכרונותיו ממחנה העבודה ב[[מנחמיה]], [[1941]], את הווי החיים במחנה, בו בישלו באמצעות פרימוס: {{ציטוט|תוכן="חדר האוכל היה בבית אריזה, בלי חלונות, דלתות ורצפה. שם בישלו, הרוח כיבתה את הפרימוסים. הרבה פעמים לא היה אוכל."}}