פרימוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מיכל -> מכל, תקנו אותי אם אני טועה
מ הגהה
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=מתקן בישול וחימום|ראו=[[פרימוס (פירושונים)]]}}
[[תמונה:Kerosene stove.jpg|ממוזער|שמאל|200px|כירת [[קרוסןקרוסין]] ניידת. בתחתיתה מכל חומר הדלק. הידית הבולטת בצידו הימני של המכל מפעילה את משאבת הלחץ.]]
[[תמונה:Svea fotogenkök.jpg|ממוזער|שמאל|200px|[[פרסומת]] לפרימוס של חברת Svea, משנת [[1925]]]]
'''פרימוס''' ([[שם גנרי]]) הוא [[כיריים|כירה]] ניידת הפועלת באמצעות [[לחץ]], שנפוצה מסוף [[המאה ה-19]] ועד אמצע [[המאה ה-20]].
 
כירת [[קרוסןקרוסין]] ניידת הפועלת באמצעות לחץ נרשמה כ[[פטנט]] על ידי ה[[שבדיה|שבדי]] פראנס וילהלם לינדקוויסט בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, אם כי לא ידוע בוודאות האם הוא ה[[ממציא]] או שרכש את התוכניות מאחרים. לינדקוויסט יצר את ה[[מותג]] "פרימוס" (מ[[לטינית]]: "ראשון") שכבש את השווקים, הפך לשמו הגנרי של המוצר וזכה לחיקויים רבים.
 
ב[[מלחמת העולם השנייה]] הפרימוס הונפק ליחידות רבות, וחייליהן הפכו לצרכנים נלהבים שלו ותרמו להפצתו הנרחבת בשנים שלאחר המלחמה.
 
==הפעלה==
החידוש והיתרון בפרימוס היה מנגנון ההפעלה שלו, שאיפשר להבה עזה פי כמה מזו של קודמיו. לעומת ה[[פתיליהפתילייה]], בה פתיל סיפק דלק [[נוזל]]י למבער על ידי עקרון ה[[נימיות]], בפרימוס להבת המבער [[אידוי|אידתה]] את ה[[דלק]] שב[[צנרת]], כך שהדלק סופק למבער כ[[גז]].
 
חומר הדלק היה לרוב קרוסןקרוסין, המכונה בישראל "נפט", אך אינו [[נפט]] אלא דלק המתקבל מזיקוק נפט.
 
לשם הדלקת הפרימוס הודלק תחילה המבער שבראשו ב[[כוהל]] או בחומר דליק אחר. אז הופעלה משאבת [[בוכנה]] ידנית קטנה (באמצעות ידית בצידו של מכל הדלק) ליצירת לחץ בתא הקרוסןהקרוסין, שדחף את חומר הדלק במעלה צינור [[נחושת]]. הדלק עבר בדרכו אל פתח המבער וגם מעליו (בכך למעשה עבר דרך הלהבה). הדלק הנוזלי שעלה בצינור הנחושת מעל ללהבה התאדה ונפלט בצורת גז חם מהמבער ובכך איפשר בעירה עזה ויעילה עם כמות [[פיח]] נמוכה. הבעירה בפרימוס נמשכה מאחר וחלק [[אנרגיה|מאנרגיתמאנרגיית]] החום שימשה בכל זמן הבעירה לחימום קצה הצינור ולפליטת גז קרוסןקרוסין חם.
 
==הפרימוס בישראל==
בישראל של תקופת [[היישוב]] ו[[הקמת המדינה]] היה הפרימוס אמצעי נפוץ ל[[רתיחה|הרתחת]] דודי [[כביסה]]. על מנת להציב דוד גדול מעל הפרימוס הקטן יחסית, הושם הדוד על מתקן תלת רגלי (שכונה "דריי-פוס", חצובה בגרמנית), אשר הפרימוס הונח תחתיו.
 
הפרימוס שימש באותה תקופה גם ל[[בישול]]. חיים כהנא, חבר "גרעין ירושלים" של [[הפועל המזרחי]] (ממקימי [[נחלים]] בגליל), תיאר בזכרונותיובזיכרונותיו ממחנה העבודה ב[[מנחמיה]], [[1941]], את הווי החיים במחנה, בו בישלו באמצעות פרימוס: {{ציטוט|תוכן="חדר האוכל היה בבית אריזה, בלי חלונות, דלתות ורצפה. שם בישלו, הרוח כיבתה את הפרימוסים. הרבה פעמים לא היה אוכל."}}
 
חרירי המבער נסתמו לעתים קרובות ב[[פיח]], שמנע את הפעלת הפרימוס. בעלי המכשיר שיחררו את הסתימה באמצעות [[מחט]] ארוכה או מסרו את הפרימוס לתיקון אצל איש מקצוע שהתמחה בכך.