האגודה הגרמנית לחקר ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

האגודה נוסדה ב-[[28 בספטמבר]] [[1877]] ביזמתם של [[קרל צימרמן]] מ[[באזל]], [[אלברט סוקין]] מ[[טיבינגן]] ו[[אמיל פרידריך קאוצש]] מ[[באזל]]. מספר החברים גדל במהרה, משום שהאגודה הייתה הגוף הראשון במרחב הדובר גרמנית שהקדיש עצמו לחקר ארץ ישראל, וקיבל חברים ללא שום סייג פוליטי או דתי. התפתחותה המהירה של האגודה אפשרה לה לממן ולקדם פרוייקטים שונים בארץ ישראל, ביניהם גילוי [[כתובת השילוח]] על ידי [[קונרד שיק]], חפירות של גותה בירושלים וחפירות ב[[תל מגידו]] על ידי [[גוטליב שומאכר]] ו[[קרל וצינגר]].

כתוצאה מ[[מלחמת העולם השנייה]], נחרבו ב[[לייפציג]] ב-[[4 בדצמבר]] [[1943]] ספריית האגודה וכן אוספים אתנולוגיים וארכאולוגיים שנאספו בארץ ישראל. גליון 67 של כתב העת של העמותה ראה אור בתנאים קשים בשנים 1944/5, ואז חדל כתב העת להתפרסם. בשנת 1949 פורקה האגודה, עד לייסודה מחדש ב-31 ביולי 1952. פרסום כתב העת חודש באופן סדיר בשנת 1953. פעילות האגודה לבשה עתה אופי בינלאומי יותר, ובכתב העת התחילו להתפרסם גם פרסומים באנגלית ובצרפתית, ומספר החברים באגודה מחוץ לגרמניה גדל אף הוא.