העולם ההלניסטי – הבדלי גרסאות

'''העולם ההלניסטי''' השנוצרשנוצר כתוצאה מ[[הקולוניזציה היוונית]] וממסע כיבושיו של [[אלכסנדר הגדול]] הקיף את כל אגן המזרחי של הים התיכון. נהוג למנות את [[התקופה ההלניסטית]] ממותו של [[אלכסנדר הגדול]] בשנת 323 לפנה"ס ולסיימה בשנת 30 לפנה"ס עם מותה של המלכה ההלניסטית האחרונה [[קליאופטרה]].

במזרח הגיע בתוך יבשת [[אסיה]] עד הודו ואילו במערב עד אזור [[פרובנס]] של ימנו בצפון מזרח כלל את אזור [[חצי האי קרים]] ושטחים הנמצאים מזרחית לו. היישויותהישויות המדיניות העיקריות הוקמו על ידי ה[[דיאדוכים]] שהיו רובם ככולם קצינים בכירים בצבאו של אלכסנדר הגדול. דיאדוכים אלה נלחמו האחד בשני עד חורמה במשך עשרות שנים בעימות הידוע בשם [[מלחמות הדיאדוכים]]. הם הורישו את הסכסוך המר לצאצאיהם שהמשיכו אותו עד שקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של האימפריה הרומית. למרות האיבה הגלויה בין הממלכות ההלניסטיות, הן שיתפו פעולה בתחומים רבים בהם כלכלה, תרבות ועוד.

לממלכות וליישויותולישויות המדיניות שהרכיבו עולם זה היו מאפיינים שונים, לעתים הפוכים זה לזה, אך כולם היו נאמנים ל[[התרבות ההלניסטית|תרבות ההלניסטית]], אם כי מאפניהמאפייניה היווניים היו חזקים יותר בחופיו של הים התיכון והשפעתה של תרבות זו הלכה והצטמצמה ככל שהתרחקה המדינה מהאזור הים תיכוני.

[[תבאי]] הגדולה שהייתה אחת הערים הדומיננטיות בתקופה הקלאסית ואף נהנתה תקופה קצרה מהגמוניה נחרבה אחרי [[מצור תבאי (335 לפנה"ס)|מצור קשה]] שבמהלכו תושביה נטבחו ומי שלא נטבח נמכר לעבדות. היא מעולם לא השתקמה מהמכה הקשה הזאת ולא שבה למעמדה הקודם. [[אתונה העתיקה|אתונה]] שעושרה התבסס על [[סחר ימי]] מפותח המישכההמשיכה לשגשג מבחינה כלכלית והייתה כרך גדול, אך ירדה מעוצמתה הצבאית. [[ספרטה]] בעלת העבר הצבאי המפואר ניסתה להשתקם מהמפלות שספגה במאה ה-4 לפנה"ס אך כוחה לא עמד לה נגד העולים החדשים על במת ההיסטוריה היוונית - הליגות האזוריות של אכאיה ואיטוליה מחד וממלכת מוקדון מאידך.

בסוף המאה שנייה לפנה"ס הפנתה רומא את מבטה מזרחה ובסדרת מלחמות שנמשכו עד אמצע המאה הביסה את ממלכת מוקדון וכתוצאה מכך הפכה לגורם דומיננטי באזור. עם הזמן כיננהכוננה רומא שלטון ישיר על יוון והיא נכנסה לתחומי המדינה הרומית. היוונים ניסו למרוד, אך ללא הועיל.

למוקדון לא הייתה גישה לאוצרות טבע או למסחר ולמרות שנהנתה מעמדת בכורה ביוון, הקשיים של סוף המאה ה-4 העיבו על התפחותההתנפחותה ורק לקראת סוף המאה ה-2 הצליחה לשוב למעמד שהיה לה בימי הזוהר שלה בתקופת שלטונו של [[פיליפוספיליפס השני]], אביו של אלכסנדר הגדול. לרוע מזלה זו הייתה גם העת שרומא התחילה להתפשט מזרחה ובסדרת מלחמות הוכרעה מוקדון. בסופו של דבר נקרעה הממלכה על ידי הרומאים לארבע מחוזות גדולים ולא שבה עוד כיישותכישות מדינית עד סוף המאה ה-20, עת שבה כוננה באזור הצפוני של מוקדון מדינה מודרנית בעלת שם דומה - [[מקדוניה]]. יחד עם זאת, הקשר האתני, ההיסטורי והתרבותי של המדינה המודרנית ליישותלישות המקדונית העתיקה הוא קלוש ביותר.

המלכים התלמיים של מצרים הנהיגו משטר של סבלנות דתית. בתקופתם נעשה [[תרגום השבעים]] של התנ"ך ליוונית. יתרה מכך אימצו התלמיים מנהגים רבים של בני המקום. לדוגמה, מלכים תלמיים רבים התחתנו עם אחותיהםאחיותיהם כמנהג הפרעונים העתיק. האלים המצרים כובדו ונבנו מקדשים לפולחנם, הכוהנים המצריים נהנו ממעמד נח בחברה ואף נעשה ניסיון למזג את אלי מצרים עם האלים היוונים העתיקים.

מבחינה כלכלית נהנתה מצרים מפריחה בגלל עודפי ייצור המזון, סחר הפפירוס וסיבות נוספות. השוולההשלווה הופרה בבסוףבסוף המאה ה-3 לפנה"ס והתפתחה לכדי משבר של ממש במאה ה-2 לפנה"ס עת מהפכות החצר האלימות שערערו את ייציבותיציבות המשטר. [[תלמי הרביעי]] ניצח, אמנם, את [[אנטיוכוס השלישי]], המלך הסלאוקי, ב[[קרב רפיח]] (217 לפנה"ס), אך היה זה הניצחון התלמיי הגדול האחרון בשדה הקרב. כמה שנים לאחר מכן, קרע אנטיוכוס השלישי נחלות רבות ממצרים ובהן ארץ ישראל שעברה לשלטון סלאוקי.

התמוטטות הממלכה הסלאוקית תחת המתקפה הרומית וקריסתה תחת מרידות פנמיות העניקו מרווח נשימה למצרים במשך כ-150 שנה, אך מרידות מבית, תככי האריסטוקרטים ליד כס השלטון והעדר שליט חזק שיקחשייקח את העניינים לידיו ויתקן את המעוות גזרו את דינה של הממלכה. הממלכה גססה לאטה עד ההשתלטות הסופית של רומא בשנת 30 לפנה"ס.

הממלכה, הקטנה אך היציבה, נהנתה ממיקומה הגאוגפי, המרוחק ממרכזי הכחהכוח של האימפריות הגדולות - מצרים מעבר לים, מרכז הכובד של הממלכה הסלאוקית מעבר השני של [[הרי הטאורוס]] ומוקדון מעבר ל[[דרדנלים]]. יחד עם זאת, נאלצה הממלכה להיאבק בשכנים מרים אחרים, שאיימו לכלותה. מזרחית לה נמצאה [[גלטיה]] שנוסדה על ידי שבטים [[קלטים]] שפלשו לבלקן בסוף המאה ה-3 לפנה"ס, נהדפו מיוון על ידי האיטולים וחצו את הדרדניםהדרדנלים. מצפון ניצבה ממלכת ביתיניה שגם היא לטשה עיניה על פרגמון העשירה.

בגלל העדר שכנים חזקים, יכולה הייתה הממלכה לשגשג ואף להפנות משאבים רבים למפעלי תרבות אדירים. הספריההספרייה של פרגמון הייתה שנייה רק ל[[הספריה הגדולה של אלכסנדריה|לספריה הגדולה של אלכסנדריה]] בהיקף אוצרותיה. המסחר, החינוך והאמנות פרחו תחת ההנהגה המתונה והעיליהוהיעילה של בית המלוכה האטלידי.

מבחינה מדינית השכילה הממלכה למקמם עצמה לימין הכחהכוח העולה בים התיכון - הרפובליקה הרומית. פרגמון הגישה סיוע צבאי ישיר ועקיף לרומאים במלחמתם בממלכות ההלניסטיות החזקות ובסופו של דבר עברה מרצונה החופשי לשלטונה הישיר של רומא וכוננה באזורה [[פרובינקיה רומית]] בשם [[אסיה (פרובינקיה רומית)|אסיה]]

הממלכה הסלאוקית נוסדה על ידי [[סלאוקוס הראשון]] בשנת 312 לפנה"ס וירשה את מרבית שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול וביתר דיוק את שטחי הליבה של [[הממלכה האחמנית|פרס]] ששליטיה מ[[השושלת האחמנית]] הפסידו את עצמאותם לאלכנסדרלאלכסנדר הגדול.

שליטי הממלכה הסלאוקית ניבצוניצבו לפני קושי מיוחד במינו. בניגוד למדינות הלניסטיות אחרות, הרכב האוכלוסיההאוכלוסייה המזרחית בממלכה לא היה אחיד. בגלל שטחיה העצומים, עמים רבים שכנו בין גבולותיה. דתות שונות, מערכות חברתיות שונות ואילוצים אחרים הפכו את הממשל בממלכה לקשה מאוד. בנוסף לכך, כמות המהגרים היוונים מוגבלת ולא היה די במהגרים אלה כדי ליישב ארץ גדולה כל כך ולהטביע בה חותם הלניסטי עמוק.

בניגוד לחזונו של אלכנסדראלכסנדר, שביקש להעביר את בירתו ל[[בבל]], התמקדו שליטי הממלכה באזורים הסמוכים לים התיכון ואילו בפנים הארץ שלטונם היה רעוע ועד מהרה אזורים רבים בממלכה ביקשו לכונן אוטונומיה או אף להתנתק באופן מוחלט מהמרות הסלאוקית. מגמות הפירוק התגברו עם מותו של סלאוקוס הראשון וחריפווהחריפו לאט לאט עד ימי שלטונו של [[אנטיוכוס השלישי]] שהצליח ללכד את הממלכה באופן זמני. למרות הצלחותיו בתחום הפנים, הפסיד אנטיוכוס השלישי במלחמה לרומא והממלכה ספגה מכה קשה.

מרידות דוגמת [[מרד המכבים]] ומרידות אחרות, הנטל הכלכלי הכבד שנבע מהכשלוןמהכישלון במלחמה הכריעו אותה ועד מהרה שקעה הממלכה בתוהו ובוהו פנימי. תוהו ובוהו זה נוצר וטופח ידי הרומאים שקטפו את הממלכה כפרי בשל באמצע המאה הראשונה לפנה"ס.

ממלכה זו, שהייתה המרוחקת ביותר והמנוקתוהמנותקת ביותר מהים התיכון מבין הארצות ההלניסטיות הייתה גם הראשונה ליפול. קשיים רבים שניצבו לפני השליטים ההלניסטיים האחרים, ובמיוחד המוצא היווני של השליטים שמלכו בארץ המאוכלסת בבני עמים שונים שאין בינם ליוונות דבר וחצי דבר הייתה בעוכריהם. המרחק העצום בין בקטריה ליוון לא איפשראפשר גלי הגירה משמעותיים כמו שהיו במצרים ובממלכה הסלאוקית. לכן, די היה בפלישה צבאית קשה אחת כדי למוטט את השלטון הרעוע שלא הצליח לגשר על הפערים בינו למציאות הקשה.

דיאדוטוס השני, בנו של מייסד הממלכה הופל משלטונו בשנת 230 לפנה"ס על ידי אאותידמוס שיסד שושלת משלו. בשנת 210, כ-40 שנה לאחר המרידה הגיע סוף סוף [[אנטיוכוס השלישי]], המלך הסלאוקי, בראש צבא גדול לבקטריה ותבע את זכויותיו. אנטיוכוס הסתפק בכניעה פורמליתפורמאלית וקבלת מרות מן הפה אל החוץ ולא ביצע שינויים כלשהם במבנה הממלכה הצעירה. עם חזרתו של אנטיוכוס חזרה ללב הממלכה הסלאוקית נפרמו קשרים אלה באותה המהירות שבה נוצרו.

דמטריוס הרשוןהראשון ניצל את החלשות שכניו, במיוחד את התפרקות [[האימפריה המאורית]] ופלש להודו בשנת 180 לפנה"ס וכוננו שם ממלכה יוונית נוספת. פלישה זו הייתה שיאה של הממלכה ואחריה באה התנוותניוון איטיתאיטי וחורבן על ידי פלישת שבטים ברברים בשנת 130 לפנה"ס.

הממלכה ההודית שנוסדה על ידי הפולשים היוונים מבקטריה התקיימה במשך כ-200 שנים ובשל הריחוק הגאוגרפי הרב ממרכזי האוריינות היוונית בים התיכון רק מידע מועד השתמר במקורות אודות ממלכה זו. מהמעט שידוע על ממלכה זו נראה שפרק זמן אחרי הכיבוש קיבלו על עצמם המלכים היוונים את ה[[בודהיזם]] והמשיכו את התשפטותהתפשטות הממלכה לאזור פוג'אה של היום. לאחר מותו של מננדר, השליט החזק, בשנת 130 לפנה"ס נראה שהממלכה התפרקה למרכיבים קטנים שהחלישו את העמדה היוונית שלא הייתה חזקה במיוחד נוכח מיעוט היוונים באזור. בשנת 70 לפנה"ס שטחים רבים אבדו, ככל הנראה לפולשים שהחריבו את הממלכה היוונית בבקטריה. הממלכה הוכרעה באופן סופי בסביבות שנת 10 לספירה וחדלה מלהתקיים.

==שולי העולם ההלינסטיההלניסטי==

אפירוס היא יישותישות מדינית חצי-ברברית עתיקה ביוון העתיקה ליד [[איליריה]] (צפון מערב יוון ודרום אלבניה המודרניים. זהו אזור ההריהררי בעל האקלים האלפיני. בדומה למוקדון, תושביה של אפירוס שאבו מסורות יווניות רבות, אך ההשפעה היוונית באפירוס הייתה קטנה יותר מההשפעה היוונית במוקדון. האיחוד המדיני של אפירוס החל בעת עלייתה של [[השושלת המולוסית]] לגדולה בערך בשנת 380 לפנה"ס ונמשך עד השתלטותה על השבטים האחרים וכינון ממלכה ריכוזית בתקופה ההלניסטית.

[[פירוס]] הוא הנציג הבולט ביותר של אפירוס במפה ההיסטורית. מלך לוחמני זה שאף להאדיר את שם ממלכתו ואת יוקרתה בעולם, אך ללא הצלחה יתרה. בסופו של דבר נכשל במאמציו והשלטון המלכותי התפרק. למרות פירוק הממלכה, נותרה אפירוס כחכוח משמעותי באזור במאה ה-2 לפנה"ס תחת שליטתה של הליגה האפריוטים שהורכבה מהשבטים השונים.

ממלכת פונטוס (יוונית Πόντος - "(ה)עיקרי") נוסדה בשנת 302 לפנה"ס על ידי [[מיתרידטס הראשון מלך פונטוס|מיתרידטס הראשון]] (יוונית Mιθριδάτης Α' Kτίστης - "מיתרידטס המייסד"), בנו של שליט פרסי שעשה בשירותיו של [[אנטיגונוס מונופתלמוס]]. ליבה של הממלכה השתרע לאורך חופי [[הים השחור]], מזרחית לנהר ה[[קיזילאירמאק]], אך בשיאה כללה גם את [[קולכיס]], וחלקים מביתניה, פאפלגואניה וארמניה הקטנה.

===ממלכת בוספרוסבוספורוס===

{{הפניה לערך מורחב|ממלכת בוספורסבוספורוס}}

ממלכת בוספורוס היא יישותישות מדינית עתיקה שהתקיימה בחופיו המזרחיים והצפוניים של [[הים השחור]] ליד [[מצר קרץ']] (כיום [[חצי האי קרים]] בשטח [[אוקראינה]] וחלק מ[[מחוז קרסנודר]] השייך ל[[רוסיה]]). בדומה לישובים היווניים ביוון הגדולה, גם ראשיתה של ממלכת בוספורוס בגלי ההגריהההגירה היווניים.

הפולייס היווניות השונות התאחדו ליישותלישות מדינית אחת בשנת 480 לפנה"ס. השפעתם על יוון הקלאסית, שפרחה בתקופה המקבילה בבלקן הייתה מועטה בגלל הריחוק הגאוגרפי הרב. יחד עם זאת, חלק מערי חצי האי קרים, שלא היו תחת שליטת הממלכה היו חברים ב[[הברית האטית-דלית|ברית האטית דלית]] בראשות [[אתונה העתיקה]]. הממלכה הגיעה לשיא כוחה במאה הראשונה לפנה"ס, עת כרתה ברית עם מיתרידטס הששיהשישי נגד הרומאים. התבוסה במלחמה לא המיטה אסון על הממלכה, בניגוד למה שקרה לממכלתלממלכת פונטוס כי הריחוק הגאוגרפי הציל אותה מאימת החרב הרומית.

אחרי מותו של אלכסנדר הגדול הייתה ביתיניה, בדומה לפרגמון, חלק מנחלתו של ליסימכוס, אך בשונה מפרגמון מעולם לא עלתה למעמד גבוה בקרב הממלכות ההלניסטיות. בדומה לפרגמון לא אוימה על ידי אויבים חזקים והנתהונהנתה משגשוג כלכלי. למרות קרבתה ליוון ולממלכות הלניסטיות מובהקות, תרבותה נותרה ברובה ברברית וההשפעה היוונית בה הייתה קטנה יחסית.

הממלכה המשיכה בקיומה עד שפלש לתוכה [[מיתרידטס הששיהשישי]], מלך פונטוס וכך הייתה, שלא מרצונה, עילה ל[[מלחמת מיתרידטס הראשונה]]. לאחר הניצחון הרומי הסופי על מיטרידסמיטרידטס (המאה ה-1 לפנה"ס) הפכה לחלק מהמדינה הרומית.

קומגנה הייתה ממלכה הלניסטית עצמאית נוספת בדרום מרכזה של אסיה הקטנה, אשר הניפה את נס המרד נגד בית סלאוקוס בשנת 163 לפנה"ס. הממלכה הצליחה לשמור על עצאותהעצמאותה משך 235 שנים עד שסופחה והייתה ל[[פרובינקיה]] רומית בשנת 72 לספירה. בכך הייתה קומגנה יוצאת דופן מבין יתר הממלכות הקטנות באסיה הקטנה, והיא ידועה במיוחד במקדש הקבורה המגלומני שהקים מלכה [[אנטיוכוס הראשון תאוס]] על פסגת [[הר נמרוט]].