חיל רגלים ממוכן – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Stryker-IFV-50cal.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נגמ"ש [[סטרייקר]] אמריקאי בעיראק, ממוגן ב[[מיגון כלוב|מיגון סטטיסטי]]]]

[[קובץ:Namer IFV 1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נגמ"ש מרכבה]] ("נמ"ר") ישראלי בתצוגה]]

את המגמה הזו מוביל [[צה"ל]]: [[נגמ"שים כבדים בצה"ל|נגמ"ש כבד]] (בראשי תיבות: נגמ"כ), המיוצר מ[[תובה|תובות]] מוסבות של טנק, הוא למעשה נגמ"ש ממוגן-היטב המיועד להעניק הגנה מרבית ככל הניתן לצוותי חי"ר הלוחם מתוכו. עקב הצורך במיגון כבד יותר מזה שמספק נגמ"ש ה-M-113 (המשמש את צה"ל מתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] — בערך מתקופת [[מלחמת יום הכיפורים]]), ובעיקר במהלך הפעילות ב[[רצועת הבטחון]] ב[[דרום לבנון]], פותחו בישראל נגמ"שים מתובת טנק [[צנטוריון]]. הטנק ידוע בכינויו הצה"לי "שוט", ולכן הנגמ"ש כונה "[[נגמשו"ט]]" ("נגמ"ש שוט"), וגרסאותיו המשודרגות נקראו "[[נגמחו"ן]]" ("נגמ"ש ממוגן גחון") ו"[[נקפדון]]" (נוסף לגרסאות ייעודיות — "[[פומ"ה]]" המשמשת את [[חיל ההנדסה הישראלי]] ו"[[נגמפו"פ]]" המשמש את [[חיל מודיעין השדה]]). נגמ"ש כבד אחר שהוסב בצה"ל מתובת טנקי [[T-55]] שנלקחו שלל (המכונים בצה"ל "[[טירן (טנק)|טירן]]") הוא ה[[אכזרית]]. הנגמ"שים הכבדים של צה"ל נחלו הצלחה רבה ושיריונם הכבד נחשב לאפקטיבי ביותר כנגד [[רקטה נגד טנקים|רקטות נגד טנקים]] דוגמת ה-[[RPG-7]].

הבעיה באמצעים מוסבים כאלה הוא שהם אינם [[רכבי לוחמת חי"ר]] יעודיים, ולכן בדרך-כלל מסוגלים להוביל מספר קטן של לוחמים יחסית לכלי רכב שתוכננו לכך מראש. כמו-כן, קיים קושי [[לוגיסטיקה|לוגיסטי]] באחזקתם של כלי רכב אלו, בשל מחסור בחלפים. לכן, פותח נגמ"ש ה[[נגמ"ש מרכבה|נמ"ר]] ("נגמ"ש מרכבה"), בתחילה מתובות טנק [[מרכבה סימן 1]] מוסבות ומאוחר יותר תוכנן ויוצר מחדש על-בסיס תובות [[מרכבה סימן 4]]. במקור פותח הנמ"ר בתצורת [[טנק חילוץ]] על-מנת להוביל את ה[[חוליה טכנית|חוליות הטכניות]], אולם בהמשך פותחה גרסה לנשיאת חי"ר (12 לוחמים, עם עמדת [[קטלנית (נשק)|קטלנית]] החמושה ב[[M2 בראונינג|מק"כ 0.5]]) ואף גרסה להובלת פצועים ("נמ"רבולנס").