פונקציונליזם סטרוקטורלי – הבדלי גרסאות

בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה ל[[ארצות הברית]], בזכות הסוציולוג [[טלקוט פארסונס]], שתירגם את כתביהם של [[מקס וובר]] ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישת הפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, [[רוברט ק. מרטון|רוברט מרטון]], הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפארדיגמהלפרדיגמה ההגמוניתהשליטה בשנות ה-40 וה-50. מאז שנות ה-60 הגישה נמצאת בדעיכה מתמדת והיא כבר אינה מקובלת על מרבית הסוציולוגים והאנתרופולוגים.

על פי גישה פוזיטיביסטית זו, ה[[היסטוריה]] מונעת באמצעות רעיונות ואידיאות (גישה [[אידאליזם|אידאליסטית]]). גישה זו מתייחסת אל החברה כאל מערכת, המורכבת מגורמים שונים המקיימים [[יחסי גומלין]]. ניתוח חברתי על פי גישה זו מתבצע בשני ממדים: '''הממד המבני''', המתאר את הגורמים המרכיבים את החברה, '''והממד הפונקציונלי''', המתאר את התפקיד (פונקציה) של המבנים הללו בחברה. הגישה מניחה כי כל תופעה חברתית ותרבותית ממלאת תפקיד כלשהו. הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית רואה את החברה כמערכת המורכבת מחלקים הפועלים יחדיו לקידום ה[[סולידריות חברתית|סולידריות]] והיציבות החברתית. היא מדמה את החברה לגוף אורגני-ביולוגי אשר לכל [[איבר]] בו תפקיד ייחודי, ורק אם יפעלו כל האיברים יחדיו יוכל הגוף להמשיך לחיות ולהתקיים. לא ניתן לעשות לחברה רדוקציה לאחד האיברים שלה - לא ניתן להבין תופעות חברתיות מורכבות דרך יחידים, אחרת אנו עלולים לפספס ולא להבין את ההגיוןההיגיון חברתי. על פי גישה זו מתגבשים [[מיסוד|מוסדות חברתיים]] שתפקידם לדאוג למילוי הצרכים של החברה כגון מוסדות פוליטיים, משפחתיים, מוסדות חינוך וכו'. מטרת המערכת החברתית המורכבת הזו היא לייצר הסכמיות ([[קונצנזוס]]), והיא טוענת כי החברה חותרת באופן תמידי להשגת הסכמה בין חברי הקולקטיב. הסכמה זו על מערכת של ערכים ואידיאות משותפים מושגת באמצעות [[סוציאליזציה]] ו[[חינוך]] (חשיבה המושפעת רבות מגישתו של [[פרויד]]). הסוציאליזציה יוצרת אינטגרציה יעילה בין חברי הקולקטיב ובכך מייצרת סולידאריותסולידריות חברתית. כל מי שאינו שותף לקונצנזוס החברתי הופך ל[[תת-תרבות]] ומוגדר, כאמור, כסוטה. ה[[תרבות]], מנקודת מבטם של הפונקציונליסטים, הינההנה מנגנון חשוב ביצירת הסכמיות ולכידות חברתית, ולכן פריט תרבותי זר אינו מתקבל בברכה.

הוא דיבר על קונצנזוס וסדר חברתי והגדיר שני מקרים:

# '''עבור חברה מסורתית''': החברה מבוססת על הומוגניות, אינטרסים דומים, לכידות המבוססת על מסורת קהילתית, מין דבק חברתי. הומוגניות זו היא מעין סולידריות מכנית, הרגשת שייכות כמעט אוטומטית לאיזשהו קולקטיב, מכאן נגזר על החברה המסורתית סדר חברתי מבוסס קונצנזוס מוסרי. למעשה במודל חברתי זה אין קיום של הפרט כפרט עצמאי.

# '''עבור חברה תעשייתית''': החברה מבוססת על הטרוגניות, האנשים אינם דומים בשאיפותיהם, ישנה חלוקת עבודה ונוצרת תלות הדדית - [[סחר חליפין]] בשירותים ומוצרים, היא הסולידריות האורגנית. מכאן נגזר על החברה התעשייתית סדר חברתי המבוסס על תלות הדדית פונקציונאליתפונקציונלית. בהקשר זה צומחת [[תודעה]] פרטית. כלומר הפרט הינוהנו תוצר של הקשר חברתי מסוים.

לטענתם הריבוד הוא חיוני לחברה ולמעשה אי אפשר בלעדיו. אם רוצים בקיומה של חברה מתפתחת צריך למצוא את הדרך כיצד לתגמל את האנשים המסוימים בחברה. הוכחה ראשונה לחיוניות האי שיווין היא שאין בעולם חברה אשר אינה מרובדת. מספר הכשרונותהכישרונות בחברה מוגבל, לא כולם בעלי כישורים זהים בסוגם וברמתם, ומכיוון שכולם שונים זה מזה אי השיוויוןהשוויון הוא משהו נדרש. מיכווןמכיוון שבחברה ישנן פונקציות חיוניות יותר וחיוניות פחות (רופאים / מנקי רחובות) יש למצוא את הדרך לתגמל יותר את הפונקציות החיוניות יותר על מנת ליצור מוטיבציה אכן לנצל את הכישורים לכך (התאוריה הפונקצינאליסטיתהפונקצינליסטית)

#תת המערכת התרבותית - מייצרת ערכים. היא עובדת דרך מוסדות כמו ה[[תיאטרון]], ה[[ספרות]], ומוצרי תרבות באופן כללי - דברים כמו מצעדים צבאיים, מסמכים כמו [[מגילת העצמאות]] או [[חוקת ארצות הברית]], ואפילו חפצים איזוטריםאזוטריים למראה כמו פלייסמנטיםשטיחונים עם חידון על צה"ל במסעדות. חשוב להסביר שערכים אלו נחשבים כתוצאה של [[מסורת]], כאילו התפתחו בצורה "טבעית".

הפונקציונליזם הסטרוקטוליהסטרוקטורלי משמש גם כגישה ב[[מדע המדינה]], המתמקדת בתפקוד הפרטים והקבוצות המרכיבות את המערכת הפוליטית הכוללת.

*'''מעורבות''' - כל מערכת פוליטית מכילה בתוכה תפקודים מסורתיים ומודרניים כאחד. אין מערכת שהיא רק מודרנית ולהיפךולהפך.

פרדיגמה זו נתנה הצדקה למדיניות הציבורית ה[[ארצות הברית|אמריקאית]] של שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. המדיניות שנגזרה מתוך הפרדיגמה הפונקציונלית-סטרוקטורלית הייתה מדיניות "[[כור ההיתוך]]", שנוצרה בתגובה לגלי ה[[הגירה]] המאסיבייםהמסיביים לארצות הברית באותה תקופה. למהגרים ולעולים, המגיעים ברובם בגיל מבוגר יחסית, מתבצע תהליך של דה-סוציאליזציה (ביטול הערכים איתם היגרו) ואז רה-[[סוציאליזציה]] לערכים של התרבות הכללית השלטת. כל קבוצה שלא מצליחה לעבור את התהליך באופן תקין מוגדרת באופן אוטומטי כ[[תת-תרבות]] וכתופעה סוטה שבתקווה תיעלם עם הזמן. גם ב[[ארץ ישראל]] של שנות ה-50, עם הקמת [[מדינת ישראל]], התחזקה מדיניות "[[כור ההיתוך]]" וזאת בהמלצת האקדמיה בארץ (במיוחד סוציולוגים, כגון [[שמואל נח אייזנשטדט]]) למקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. אחת הדרכים בהן יושמה מדיניות זו בארץ היה השירות הצבאי ב[[צה"ל]] בו ניתן דגש חזק על יצירת [[שוויון]] בין כל המשרתים, ללא קשר למוצאם או לערכים התרבותיים עליהם גדלו.