כלכלת הונג קונג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת קט' |
מ הגהה |
||
שורה 54:
מספר נתוני יסוד הפכו את הונג קונג לדוגמה טובה יחסית לפעולתו של שוק חופשי:
* '''נקודת מוצא נמוכה''': מצבה של הונג קונג אחרי סיום [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[מלחמת האזרחים בסין]] היה עגום ביותר. 750 אלף התושבים שנותרו בה עם סיום המלחמה היו ברובם פליטים מרוששים של מלחמת אזרחים ממושכת.
* '''היעדר תשתית תעשייה וכוח אדם''':
* '''היעדר משאבי טבע''': להונג קונג הזעירה והענייה לא היו משאבי טבע כלשהם שמהם יכלה להפיק עושר. הדרך היחידה שהייתה פתוחה בפניה להתפתחות כלכלית הייתה פעולת תושביה ומיצוי משאבי כשרונם.
* '''מורשת שוק חופשי''': בניגוד ל"נמרים" ואריות אחרים במזרח אסיה, כמו יפן, דרום קוריאה, סינגפור או טאיוואן, בהונג קונג לא הייתה מורשת או מדיניות של פיתוח בהובלה של המדינה, המנוגדת לשוק חופשי. במקביל, הייתה מדיניות של מסים נמוכים, חוקי תעסוקה מתירניים, היעדר חוב ממשלתי וסחר חופשי כמעט לחלוטין.
שורה 60:
* '''מדיניות הגירה''': בהונג קונג ננקטה לאורך שנים מדיניות הגירה כמעט לא מוגבלת. כתוצאה מכך, גדלה הונג קונג בקצב מהיר במיוחד, מ-750,000 עם תום המלחמה ל-3.1 מיליון בשנת [[1961]] ו-4.5 מיליון בשנת [[1975]].
התוצאה, מנקודת מבטם של חסידי השוק החופשי, הייתה מפליאה. למרות מעורבות מזיקה של הממשלה, מנקודת מבטם, בעיקר בתחום הדיור, זינק התיעוש בהונג קונג במהירות עוצרת נשימה. התיעוש התמקד תחילה במוצרי טקסטיל, אך התגוון ופנה במהלך שנות השישים לביגוד, אלקטרוניקה, מוצרי פלסטיק, ועוד. ההצלחה של הונג קונג הייתה כה גדולה עד שבשורה של הסכמי סחר עם בריטניה הסכימה המושבה להטיל על עצמה מגבלות מרצון מחשש שבריטניה תנקוט צעדים
השינוי במצב הכלכלי היה מפליא, בין השנים [[1961]] ו-[[1980]] צמחה הונג קונג בקצב של 9 אחוזים לשנה ואילו היקף הייצוא מכלל התמ"ג גדל מ-52 אחוז בשנת [[1961]] ל-66 אחוז בשנת [[1970]]. למרות ההגירה המסיבית למדינה בשנים אלו, לפניהן ואחריהן, ההכנסה לנפש גדלה אף היא, והכפילה את עצמה בין [[1961]] ל-[[1971]] ושבה והכפילה את עצמה פעם נוספת עד שנת [[1983]] (הכל במחירים קבועים) ובסך הכול עלתה פי עשרה בתוך כשלושים שנה. במילים אחרות, למרות שאוכלוסיית המושבה גדלה בהתמדה בעקבות זרם מתמיד של פליטים עניים, רמת החיים במדינה עלתה בהתמדה.
שורה 69:
למרות שינויים דרמטיים אלו, שעיקרם היעלמות כמעט מוחלטת של הייצור מהונג קונג ומעבר לשירותים פיננסיים, קהילתיים, וכדומה, לא ניתן היה להבחין בהשפעה כלשהי על שוק העבודה בהונג קונג. האבטלה בין השנים [[1982]] ו-[[1997]] נותרה בשיעור זניח של 2.5 אחוז, עם תנודות מינימליות שתוקנו במהירות רבה. מאות אלפי הפועלים שכביכול לא הייתה נמצאת להם תעסוקה במהלך השינוי מצאו תעסוקה ללא קושי.
[[קטגוריה:הונג קונג: כלכלה|*]]
| |||