המלחמה הסורית השישית – הבדלי גרסאות

את הרקע הכללי למלחמה הקואלה סורית השישית, בדומה למלחמות הקואלה-סוריות הקודמות, אפשר למצוא במלחמה הקואלה סורית הראשונה. היא פרצה בעקבות טענות הסלאוקים על קואלה-סוריה שהייתה אמורה ליפול לידיהם לפי הסכם שחתמו עם התלמים אחרי תבוסת [[אנטיגונוס מונופתלמוס]] ב[[מלחמות הדיאדוכים]]. אנטיגונוס אכן הפסיד, אך התלמיים לא כיבדו את ההסכם וקואלה סוריה היתהנותרה תחת שליטתם. במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נלחמו מצרים והממלכה הסלאוקית כמה מלחמות על הטרטיטוריההטריטוריה, עד שלבסוף, כבש אותה [[אנטיוכוס השלישי]] בעת [[המלחמה הקואלה סורית החמישית]].

בנוסף לחולשה מדינית זו, אחותו של אנטיוכוס הרביעי, קלאופטרה, שהייתה ה[[עוצר (שליט)|עוצרת]] של בנה הצעיר, [[תלמי השישי]] במצרים, נפטרה בשנת 173 לפנה"ס. קלאופטרה הייתה נכס חשוב לסלאוקים כי היא בלמהבבולמה את השאיפות של הסיעה האנטי סלאוקית בחצר התלמיית שדובריה הקולניים ביותר היו אאולאוס, ה[[סריס]] הראשי, ולנאוס, יליד [[קואלה-סוריה]],התלמית לנצל את מצבה הקשה של הממלכה הסלאוקית אחרי תבוסתה בידי הרומאים. עם מותה עלו גורמים אלה ותפסו את הגה השלטון. דובריה הקולניים ביותר של הסיעה היו אאולאוס, ה[[סריס]] הראשי, ולנאוס, יליד [[קואלה-סוריה]].

הסיעה האנטי-סלאוקית במצרים ביקשה להשיב את [[קואלה-סוריה]] שאבדה אך לפני דור אחד בעת [[המלחמה הקואלה-סורית החמישית]]. הכנות נמרצות נעשו באלכסנדריה להשבת הטריטוריה האבודה והשבת היוקרה המדינית שספגה מכה קשה בעת שלטונו של [[תלמי החמישי]]. אנטיוכוס חשש מההתפתחות העניינים במצרים, ערךוערך הכנות להדיפת הסכנה המצרית. חששותיו של אנטיוכוס התאמתו כשהמצרים הכריזו מלחמה על הסלאוקים בשנת 170 לפנה"ס ו[[המלחמה הקולאה-סורית השישית]] פתחה מחדש את המאבק בין היריבות הוותיקות.

אנטיוכוס ניסה לבסס את מעמדו בזירה הבינלאומית ושלח את מלאגר לשתי שליחויות דיפלומטיות רומא. אחת בשנת 170 והשניה בשנת 169. מטרת השליחות הייתה לשכנע את [[הסנאט הרומי]] שהתוקפן האמיתי בסכסוך בקואלה-סוריה הוא מצרים ולא אנטיוכוס. גם המצרים לא עמדו מהצד וגם הם שלחו משלחת דומה לסנאט. הרומאים היו עסוקים עד מעל הראש במלחמתם בפרסאוס שדרשה כוחות נוספים ובשלב מסוים עשרות אלפי חיילים רומאים הועסקו בזירה המקדונית. המאבק נגד [[פרסאוס, מלך מוקדון]] שטרם הוכרע דרש זהירות מצד הרומאים כי ייתכן שהיו נזקקים לסיוע של מעצמות הלניסטיות במאבקם נגד מוקדון. בסופו של דבר החליטו הרומאים להעביר את העניין לטיפולו של [[קווינטוס מרקיוס פיליפוס]], [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] של שנת 169, שעמד לצאת ליוון.