משקלים סגוליים – הבדלי גרסאות

מקורן של כל הצורות הללו בשלושה משקלים פרוטו[[שפות שמיות|שמיים]] עתיקים - קִטְל, קַטְל, קֻטְל (השווא הנח נשמר עד היום במשקלים הנקביים). עם הזמן, השווא הנח הראשון הפך לתנועת e - כלומר סגול, והתנועה שבראש כל משקל עברה '''הידמות''' בהתאם: הפתח הפך לסגול, החיריק הפך לצירי, הקיבוץהקובוץ הפך לחולם. בשורשים שהאות האמצעית שלהם הייתה יו"ד או וי"ו התרחשו הרחבה או כיווץ של דיפתונג, וכך נוצרו הצורות מָוֶת (הרחבת דיפתונג) וסוֹד (כיווץ דיפתונג). כתוצאה מהתמזגות עיצורים זהים נוצרו עבור שורשים מ[[גזרת הכפולים]] צורות כמו "סַם", "גֵץ", "רֹק" וכדומה.

לאחר היווצרות המשקלים הסגוליים הבסיסיים של היום - "קֶטֶל", "קֵטֶל" ו"קֹטֶל" - הם החלו להשתנות בהשפעת העיצורים הגרוניים ([[ה]]', [[ח]]', [[ע]]'). אם היה העיצור הגרוני באות האמצעית של השורש, תחילה הונמכה התנועה שלפניו (צורת מעבר "קַטֶל"), ואחר-כך נידמתה לה התנועה שאחריו (אלא אם כן הייתה תנועה זו תנועת חולם) - כך נוצרו מילים כמו "נער", "צעד", "טחב", "מתפכַּחַת" ודומיהן - אבל מאידך גיסא "צֹהַר". אם העיצור הגרוני היה בסוף השורש, התנועה היחידה שהונמכה הייתה זו שלפניו, וכך נוצרו הצורות "מֶצַח", "גֶּזַע", וכן "שִׁבַּח" (ולא "שִׁבֵּחַ" כנהוג כיום), וכדומה.