פצצת עטלף – הבדלי גרסאות

 

לצורך המשימה נבחר עטלף מזן מקסיקני שמשקלו היה 14 גרם. במהלך הפיתוח שארך כ[[שנה|שנתיים]] בין [[1942]] ל-[[1944]] פותחה במיוחד פצצת תבעירה זעירה שהכילה [[נפלם]] ([[בנזין]] ו[[סבון]] נוזלי), במשקל 30 גרם, והוצעו מספר דרכים להפעלת הפצצה. בין השאר נבחנו מרכז בקרה חיצוני שיפעיל את הפצצות מה[[מטוס]] שישליך אותם, אפשרות שנפסלה משום ש[[צבא ארצות הברית|הצבא]] חשש מתלות שכזו; [[מרעום]] שיופעל על ידי תנועת [[כנף|כנפי]] העטלף, אפשרות שנפסלה בגלל רגישות המתקן; ומנגנון השהיה פנימי, מה שנבחר בסופו של דבר. המנגנון כלל חלל בו תיל [[פלדה]] שהחזיק את פתיל ההצתה, מעט לפני שחרור העטלפים הוזרקה לחלל [[תמיסה|תמיסת]] [[נחושת]] [[כלור]]ית, שהמיסה את הפלדה וגרמה להפעלת הפצצה.