הרפובליקה הרביעית של ברזיל – הבדלי גרסאות

 

==סוף "המדינה החדשה"==

עם סיום [[מלחמת העולם השנייה]], מצאה עצמה ברזיל נלחמת לצד [[בעלות הברית]], בניגוד לנטיות ליבו של המשטר, שהיה עד אז מושפע בבירור מן המשטרים ה[[פשיזם|פשיסטים]] ב[[איטליה]] וב[[פורטוגל]]. הנשיא [[ז'טוליו ורגאס]] ניסה להביא לליברליזציה של המשטר, שכונה "[[המדינה החדשה]]". ורגאס הורה על [[חנינה]] לאסירים פוליטיים, ולגליזציה של כל המפלגות, לרבות המפלגה ה[[קומוניזם|קומוניסטית]], אשר מנהיגה [[לואיס קרלוס פרסטאס]] שוחרר מן הכלא.

 

 

==נשיאותו של דוטרה==

דוטרה הושבע לנשיא ב-[[31 בינואר]] [[1946]]. כנשיא התמקד במדיניות החוץ בשיפור הקשרים עם [[ארצות הברית]], ובנסיונות להרחיק את ברזיל מקשרים עם מדינות הגוש המזרחי. בהתאם לכך נותקו הקשרים עם [[ברית המועצות]], אותם חידש ורגאס בימי [[מלחמת העולם השנייה]], וב-[[1947]] חודש האיסור על פעילות המפלגה הקומוניסטית. בפברואר [[1949]] הכירה ברזיל ב[[מדינת ישראל]], וזאת לאחר שלראש המשלחת הברזילאית לאו"ם, [[אוסוולדו ארניה]] חלק נכבד בקבלת [[תוכנית החלוקה]] על ידי [[האו"ם]] ב[[כ"ט בנובמבר]] [[1947]].

 

 

==כהונתו השנייה של ורגאס==

ורגאס נבחר שוב לנשיא המדינה בבחירות שהתקיימו באוקטובר [[1950]]. הוא קיבל את קולות "מפלגת העבודה" ו"המפלגה הסוציאל דמוקרטית" ובמפתיע גם את קולות הקומוניסטים, שהיה בהם כדי להבטיח את בחירתו.

 

 

==עידן קוביצ'ק==

לאחר מותו של ורגאס עלה לנשיאות סגנו [[ז'ואו קפה פיליו]], אך סכסוכים עם אנשי הצבא הביאו לפרישתו בנובמבר [[1955]]. לאחר תקופה קצרה של אי ודאות חוקתית, נערכו בחירות, בהן עלה לשלטון מושלה של מדינת [[מינאס ז'ראיס]], [[רופא]] ממוצא [[צ'כיה|צכי]] בשם [[ז'וסלינו קוביצ'ק]], איש המפלגה הסוציאל דמוקרטית. קוביצ'ק נחשב לאחד מאנשיו של ורגאס, ובמצע הבחירות הבטיח "חמישים שנות קידמה בתוך חמש שנים". ב-[[31 בינואר]] [[1956]] נכנס לתפקידו.

 

 

לאחר זמן מה נסתבר כי מדיניות זו מחלישה את התעשייה המקומית. התעשיינים המקומיים, שהיוו את מרכז הכוח של אנשי ורגאס מאז שנות השלושים, ראו בעין שלילית את השתלטות התאגידים הרב לאומיים על כלכלת ברזיל. הבורגנות העירונית, מעמד שנוצר בימי ורגאס, ושימש אף הוא כבסיס כוחו, לא מצאה עוד עניין במדיניות הפופוליסטית. במידה מסוימת, הייתה המדיניות הפופוליסטית הברזילאית קורבן של הצלחתה. היא שיצרה את המעמד הבינוני העירוני שהביא לנפילתה.

 

==כהונת גולאר, ונפילת הרפובליקה==

לאחר פרישתו של קוביצ'ק נבחר לנשיא [[ז'אניו קאדרוס]], איש הימין, שנבחר לאחר מסע בחירות בו מתח ביקורת על קוביצ'ק ומפלגתו בה האשים אותם בשחיתות. הוא תיאר עצמו לבוחר כ"מטאטא שיטאטא את השחיתות".

 

 

באופן מפתיע ובלתי צפוי התפטר קאדרוס לאחר כשמונה חודשים בשלטון, באוגוסט [[1961]]. בעת התפטרותו, היה סגנו, [[ז'ואו גולאר]] בביקור ב[[אסיה]]. כפי הנראה נועדה ההתפטרות להביא לכך ש[[הקונגרס הלאומי של ברזיל]] יקרא לו לשוב, ויעניק לו סמכויות נוספות. גולאר לא היה איש מפלגתו של קאדרוס (שכן על פי החוקה הברזילאית באותה תקופה נבחרו בנפרד הנשיא וסגנו). אנשי הצבא חששו מגולאר, שנראה כגורם בלתי צפוי, ובעל קשרים בחוגי השמאל. קאדרוס סבר כי הצבא לא ייתן ידו לעלייתו של גולאר, והמצב יחייב את מינויו מחדש לנשיא, בעל סמכויות מחוזקות. ההימור כשל. הקונגרס קיבל בחפץ לב את פיטוריו של קאדרוס, גולאר, מצידו, היה נחוש לקבל את תפקיד הנשיא, בעוד שהצבא היה נחוש למנוע את המינוי.

מדיניותו של גולאר נטתה שמאלה, והתאפיינה בהלאמת בתי הזיקוק, מפעלים (במיוחד מפעלים שהיו בבעלות זרה), ואדמות. אך גם משמאל הגיעו איומים על מרד גלוי, אם לא יפתח גולאר ברפורמה קרקעית. מבחינה בינלאומית חידש גולאר את הקשרים עם מדינות הגוש המזרחי, שהתחייבו להקים בברזיל תחנות כוח. ב[[משבר הטילים בקובה]] ב-[[1963]] ניסה גולאר להיות למתווך בין [[פידל קסטרו]] ובין [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|קנדי]], והדבר היה לצנינים בעיני קנדי, שרצה בתמיכה בלתי מסויגת. [[רוברט קנדי]] ביקר במפתיע בברזיל, ואיים בסנקציות כלכליות.

 

 

 

בספטמבר [[1963]] מרדו הסמלים (אנשי מעמד ה"Sargentismo") ב[[ברזיליה]], אך המרד הסתיים ללא שפיכות דמים, ומשטרו של גולאר נותר על כנו למשך זמן מה נוסף.

ב-[[31 במרץ]] [[1964]] הודח גולאר בהפיכה צבאית, בלתי אלימה, בטענה שהוא מנסה להשליט דיקטטורה קומוניסטית על ברזיל. נטען כנגדו שהוא משמש כבובה של גיסו אשר נמנה עם השמאל הרדיקלי, לאונל בריזולה. מהפכה זו סיימה את עידן הדמוקרטיזציה והחלה את תקופת הדיקטטורה הצבאית בברזיל.

 

 

[[en:Brazilian Second Republic]]