לאון בטיסטה אלברטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תצלום=>תמונה |
תיקון: זוטות, סדר כותרות [JS], תיקון קישור |
||
שורה 2:
{{פילוסוף
|שם=
|תמונה=[[
|כיתוב=פסלו של אלברטי בחצר ה[[גלריית אופיצי]] שב[[פירנצה]]
|תאריך לידה=[[18 בפברואר]] [[1404]]
שורה 11:
|מושפעים=
}}
[[
'''לאונה בטיסטה אלברטי''' ([[איטלקית]]: '''Leone Battista Alberti'''){{כ}} ([[18 בפברואר]] [[1404]] – [[20 באפריל]] [[1472]]) היה [[איש אשכולות]] [[איטלקי]] של תקופת ה[[רנסאנס]], יליד העיר [[גנואה]]. אלברטי היה [[סופר]], [[משורר]], [[פילוסוף]], [[אדריכל]], [[צייר]], [[בלשן]] ו[[קריפטוגרף]].
אלברטי הוא בנו של בנקאי עשיר מ[[פירנצה]] שהוגלה מן העיר, ונולד יחד עם אחיו [[ילד בלתי חוקי|מחוץ למסגרת הנישואין]] מאלמנה [[בולוניה|בולונזית]]. התחנך בפנימייה ב[[פאדובה]] שליד [[ונציה]] על ערכי ה[[הומניזם]]. כמו כן למד [[מתמטיקה]] בפנימייה ו[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת בולוניה]]. עוד בשנותיו הצעירות החל לכתוב שירה ומחזות ב[[לטינית]]. אביו נפטר עוד בהיותו בלימודים ורכושו נגזל ממנו והוא נשאר חסר כל. עם זאת, הצליח לסיים את עבודת הדוקטורט שלו בגיל 25 וקיבל משרה אצל אחד מראשי הכנסייה כ"מזכיר ספרותי", דהיינו, אחראי על ניסוח וסגנון מכתבים, משרה אשר לא הייתה לה כל נגיעה לתחום המשפטי.
בשנת [[1432]], לאחר 4 שנים במשרה, הצליח אלברטי להתקדם ומונה ליועץ ה[[אפיפיור]] אבל עסק בעיקר בכתיבת חיי הקדושים הנוצרים בלטינית קלאסית. הוא הצליח לפתח קריירה מרשימה במשרות שונות בכנסייה ובמקביל עסק בעבודות "חילוניות", בכתיבה ובאדריכלות. בתקופה זו גם החל לחבר סדרה של דיאלוגים באיטלקית על נושאים של חיי היום-יום אשר נקראה "על המשפחה" ("Della famiglia"). דיאלוגים אלו אשר התבססו על ספרות רומית עתיקה היו בעיקרם בעלי גוון מעשי ותכליתי ולא גלשו לתחום הפילוסופיה המופשטת.
שורה 22:
ב-[[1438]], בעת שהותו בחצר משפחת ד'סטה (D'Este), שליטי [[פרארה]] שליד בולוניה קיבל מהנסיך ליונלו את ההזמנה הראשונה של פרויקט תכנון אדריכלי - שער ניצחון קטן ב[[אדריכלות רומית|סגנון רומי]] שנועד לשמש כבסיס לפסל להנצחת אביו. כמו כן, הוזמן על ידו לתרגם את כתביו של [[ויטרוביוס]] לאיטלקית ובאותה תקופה החל להקדיש את מירב זמנו ללימודי האדריכלות הקלאסית.
ב-[[1447]] מונה ליועצו של האפיפיור [[ניקולאס החמישי]] וזכה למשרה אשר במסגרתה היה שותף למלאכת שיקומה של [[רומא]] ובנייתה המחודשת של [[כנסיית פטרוס הקדוש]] ובניינים נוספים ב[[וותיקן]]. שנתיים לאחר מכן פרסם ספר נוסף "על הבנייה" (De re aedificatoria) שהיה מבוסס על כתביו של ויטרוביוס. ספר זה השפיע רבות על [[אדריכלות הרנסאנס]] באיטליה וזיכה את אלברטי בכינוי "ויטרוביוס הפיורנטיני".
מסוף שנות ה-40 של [[המאה ה-15]] ועד מותו הקדיש אלברטי בעיקר לעיסוק בבנייה. עבודותיו הידועות ביותר מתקופה זו הם [[ארמון רוצ'לאי]] וחזית [[כנסיית סנטה מריה נובלה]] בפירנצה.
מבין יצירותיו בציור, עליהן אנו יודעים ממקורות שונים, לא זוהתה אף תמונה בביטחה. שני [[תבליט|תבליטים]] ובהם מופיע דיוקנו של אלברטי, נחשבים על פי רוב כעבודותיו. הם שמורים כיום באוסף [[מוזיאון הלובר]] ובגלריה הלאומית ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]]. <ref>'''אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול''', כרך ב', הוצאת כתר, ירושלים, עמ' 16-17.</ref>
== אלברטי והאסתטיקה של אמנות הרנסאנס ==
אף כמחברן של יצירות ספרותיות ותאורטיות הציג אלברטי את יכולותיו המגוונות. [[קומדיה]] בשם (Philodoxios), לדוגמה, אשר חיבר בסגנון עתיק, אכן נחשבה לכזו במשך זמן רב<ref>האנציקלופדיה העברית, הערך "אלברטי".</ref>. לצד יצירות ספרותיות כאלו כתב לברטי חיבורים בנושאי משפחה, בנושאי משפט וחוקים ועוד <ref>ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 36.</ref>. אולם, את התפוצה הגדולה ביותר של יצירתו העיונית קיבלו החיבורים העוסקים ב[[אסתטיקה]] של האמנויות השונות. שלושת חיבוריו המרכזיים בנושא זה היו "על הציור" (Della Pittura,[[1435]]) , "על הבנייה", ו"על הפיסול" (De statua), אשר נכתב לאחר שנת [[1464]].
בחיבורים אלו הציג אלברטי את השקפותיו המהפכניות בקשר לאסתטיקה של האמנויות. גם אלברטי, כמו הוגים קודמים במסורת [[ימי הביניים]], הציג את האמנות כחיקוי של הטבע. אולם הוא טען כי בנוסף לייצוג ה"נכון" של הטבע, על התיאור האמנותי לייצג גם את "היפה" ולחשוף את הטבע עצמו הטמון ביצירה<ref>ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 42.</ref>. הדרך לחשיפה זו מבוססת על מסורת העשייה הציורית ועל הקשר של האמן עם הטבע עצמו. "הטבע הוא הנותן לנו את המידות", כותב אלברטי ב"על הציור". "ומאחר שתועלת רבה צומחת מהכרתן, יקדישו נא הציירים השקדנים מאמצים ללימודן מן הטבע, וישקיעו-נא עיון ועמל כדי לשמר בזכרונם את הידע ששאבו ממנו. ...אחר-כך יש לדאוג, שכל איבר יהיה נאמן לייעודו ולתפקודו." <ref>אלברטי, ליאון באטיסטה, "על הציור", בתוך: ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 81.</ref>.
על פי אלברטי, הדרך להגיע אל התיאור הנאמן של הטבע היא בעזרת שיטה מתודית וייסודית. במבנה שלהם, חידש אלברטי בהצגה שיטתית של העקרונות האומנותיים, אל מול הכתיבה הטכנית והאסוציטיבית אשר קדמה לו. <ref>ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 39.</ref>. אולם גם בתוכנם הציגו הכתבים את השאיפה לשיטטיות ולמתודה רציונלית וברורה. אלברטי טען כי לצד הידע התאורטי של האמן, עליו גם להתמקד בשיטת ההתבוננות בטבע, כדי לייצר "דומות" אליו. השיטה להתבוננות בטבע על פי אלברטי היא שיטת ה[[פרספקטיבה]] וה[[פרופורציה]]. בספר על הפיסול כותב אלברטי כי מטרתו של האמן היא "למדוד ולהעלות על הכתב לא רק את היופי המצוי בגוף זה או אחר, אלה גם, במידת האפשר, את היופי המושלם שחילק הטבע, בשיעורים מדודים, בין גופים שונים" <ref>ברש, משה, '''פרקים בתאוריה של אמנות הרנסאנס והבארוק''', מאגנאס, ירושלים, 1998, עמ' 50.</ref>. לפיכך ההתבוננות ותיאור היחס והמידות שבטבע הוא גם הדרך להגיע אל יופיו האמיתי של הטבע.
שורה 38:
* [[אמנות הרנסאנס]]
* [[אדריכלות הרנסאנס]]
==קישורים חיצוניים==▼
== הערות שוליים ==
<references />
▲==קישורים חיצוניים==
▲{{מיזמים|ויקישיתוף=Leone Battista Alberti|שם ויקישיתוף=לאונה בטיסטה אלברטי}}
{{מיון רגיל:אלברטי, לאונה בטיסטה}}
| |||