הארכיבישופות הקתולית של מלטה – הבדלי גרסאות

בוא הנצרות למלטה מיוחס ל[[פאולוס]] הקדוש, אשר, על פי ה[[סיפור עם|אגדהמסורת]], ספינתו נטרפה לחופי האי סמוך [[איי סנט פול]] בשנת [[60]] לערך. פאולוס ניצר את [[פובליוס הקדוש]], הנחשב ל[[בישוף]] הראשון של מלטה. פובליוס הנהיג את הכנסייה המקומית משך 30 שנים, ובשנת [[90]] לספירה, עבר ל[[אתונה]], שם מסר את נפשו בשל אמונתו<ref>[http://www.newadvent.org/cathen/09574a.htm אנציקלופדיה קתוליקה]</ref>. חלק מהבישופים שהנהיגו את הכנסייה המקומית תועדו כמשתתפים במספר [[ועידה אקומנית|ועידות אקומניות]], דוגמת [[ועידת כלקדון]] בשנת [[451]], בוועידות כנסייתיות אחרות ובמקורות אחרים. הבישוף ה[[יוון|יווני]] מילאס היה מנוע מלשוב למלטה מוועידה בה השתתף בשנת [[868]] בשל כיבוש האיים בידי ה[[מוסלמים]], שאף לכדו ואסרו אותו סמוך לאחר מכן ב[[פלרמו]] שב[[סיציליה]]. לא השתמר מידע על יורשיו של מילאס ולא ידוע אם מונה מנהיג רשמי לקהילה הנוצרית של מלטה בעת הכיבוש המוסלמי. לאחר הכיבוש ה[[נורמנים|נורמני]] של האיים, המשרה חודשה. רוב הבישופים שנשאו בה היו סיציליאנים, אך מאז [[1808]] כולם היו מקומיים בני מלטה.