|
[[קובץ:AaronRod.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטה אהרן, [[איור]] מתוך [[הגדת סראייבו]]]]
'''תעלומת המטֶה'''
'''מטה אהרן''' הוא ה[[מקל|מטה]] שאיתו על פי האמונה היהודית התייצב [[אהרן]] מול [[פרעה]], וביצע בעזרתו את [[עשר המכות]] ב[[מצרים העתיקה|מצרים]].
יש דעה ב[[מדרש]] שמטה זה היה גם [[מטה משה|מטהו של משה]]:
{{ציטוט|תוכן=כשעשה בו אהרן נסים, נקרא על שמו, שנאמר ([[ספר שמות|שמות]] [[S:שמות ז יב|ז', יב]]): מטה אהרן.
ובזמן שעשיתי אני בו נסים, נקרא על שמי.
ובזמן שהקדוש ברוך הוא עושה נסים, נקרא על שמו, שנאמר: ומטה האלהים.|מקור=[[שמות רבה]] [[S:שמות רבה כו ג|כו:ג]]}}
בתחילה משמש המטה לביצוע מעשה מופת לבקשת פרעה: {{הדגשה|וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה – יְהִי לְתַנִּין|שמות ז ט|שמות ז', ט}}.
גם חרטומי מצרים משליכים את מטותיהם בלהטיהם ויהיו לתנינים, לאחר מכן בולע המטה את מטותיהם.
אחד מהחפצים הסתומים ביותר בתורה בפרט וביהדות בכלל הוא המטֶה.
לפי [[חז"ל]], מטה אהרן נעשה ל[[נחש]], בעוד שחרטומי מצרים שהשתמשו ב[[כישוף]] היו מעלימים מטותיהם ובמקומם היה מופיע נחש. בנוסף לזה בלע מטה אהרן את מטות החרטומים שלא יאמרו שדרכם של בעלי חיים לאכול זה את זה, אלה ששב ונעשה למטה ואז בלעם.
וכי יש עוד חפץ שנברא בבריאת העולם בערב שבת בין השמשות, עבר מאדם הראשון למשה ואהרן דרך חנוך, נח יעקב, יהודה, תמר ויתרו? האם יש חפץ נוסף שעזר לביצוע עשר המכות, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק והוצאת המים מהסלע? האם קיים חפץ אחר שהצמיח פרחים, הועמד בקדש הקדשים על יד ארון העדות ונגנז ע"י יאשיהו עד לבא המשיח?
המטה מוזכר גם במכה הראשונה ב[[עשר המכות]] – מכת דם: {{הדגשה|וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם – וְיִהְיוּ-דָם|שמות ז יט|שמות ז', יט}}, וכן במכות צפרדע וכינים.
הראשונים והאחרונים כמעט שלא דנו במהותו ופעולתו של המטה. הדעה הרווחת היא שהמטה הוא סוג של שרביט קסמים, שבאמצעותו משה קרע את הים והביא את המכות. מאמר זה ינסה לשפוך מעט אור על תעלומת המטה.
== המטה במשכן ==
'''א. תולדות המטה ופעולותיו'''
לפי הכתוב ב[[תורה]], [[מחלוקת קורח ועדתו]] על מינוי אהרן הביאה את העם להלין על משה ואהרן שהביאו עליהם את הרעה הזאת וה[[מגפה]] אשר פרצה בקרבם. בעקבות אירוע זה מצווה [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] על משה לקחת שנים עשר מטות מבתי האב של נשיאי השבטים לרשום את שמותם ולשימם עם מטה אהרן שייצג את שבט לוי ב[[משכן]], ומטה אהרן הוא היחיד שפורח: {{הדגשה|וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים|במדבר יז כג|י"ז, כג}}.
לאור ה[[נס]] שנעשה מצווה משה לשים את מטה אהרן במשכן: {{הדגשה|וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת, לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת, לִבְנֵי-מֶרִי; וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי, וְלֹא יָמֻתוּ|במדבר יז כה|במדבר י"ז, כה}}.
בחלק זה של המאמר נרכיב תמונה כוללת של השתלשלות המטה, מאז בריאתו בערב שבת בין השמשות ועד גניזתו על ידי יאשיהו המלך. התמונה תתקבל על ידי שזירה של קטעים ממקורות שונים. אין מקור אחד שמרכז את כל ההשתלשלות לפרטיה.
לאחר בניית [[בית המקדש]] שכן מטה אהרן ב[[קודש הקודשים|דביר]] יחד עם [[ארון הברית]].
המשנה במסכת אבות אומרת:
"עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת..." (אבות ה:ו)
==הפרח==
הרמב"ם בפירוש המשניות אומר שדברים אלו נבראו בבריאת העולם מכיוון שהקב"ה לא משנה את הטבע ובורא דברים חדשים לאחר בריאת העולם. כל ההבדל בין הדברים הקרויים 'טבעיים' לבין ה'מופתים' הוא התדירות שבה הם מתרחשים.
המטה מוזכר בתורה לראשונה במעמד הסנה, כאשר ה' פונה למשה. ע"פ הפשט, זוהי נקודת ההתחלה של פעולת המטה בעולם.
מטה אהרן הוא גם שמו העממי של הצמח '''[[לופית]] מצויה''' ממשפחת ה[[לופיים]] על שום השזרה דמוית מקל כפוף בראשו.
לעומת זאת, ישנם מדרשים שמהם משתמע שלמטה היו הופעות ושימושים נוספים לאורך ההיסטוריה:
"ר' לוי אומר אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח ונח לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב ויעקב הוריד אותו למצרים..." (פרקי דר' אליעזר פרק ל"ט)
{{קצרמר}}
המדרש סוקר את מעברו של המטה לאורך הדורות. ע"פ המדרש, בדורות שבין אדם ליעקב המטה היה ברשות 'איש האלוקים' שבאותו הדור.
[[קטגוריה:סיפורי התנ"ך]]
בתורה ישנן רמיזות להימצאותו של המטה החל מתקופת יעקב:
[[קטגוריה:סמלים]]
[[קטגוריה:מאגיה]]
[[קטגוריה:פסח]]
[[en:Aaron's rod]]
כאשר יעקב מתפלל לה' לפני פגישתו עם עשו, הוא מזכיר את מקלו:
[[fi:Aaronin sauva]]
"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה..."
[[ja:アロンの杖]]
(בראשית לב:יא)
[[ru:Ааронов жезл]]
המדרש מספר שכשיעקב עבר את הירדן הוא קרע אותו, כדוגמת קריעת ים סוף. מדרש אחר מוסיף תוספת חשובה:
[[zh:亞倫杖]]
"רמז לו שעתידין בניו לעבור את הירדן כשם שעבר יעקב אבינו במקל... וזה המקל אשר עברו בים בני ישראל, שנאמר הרם את מטך..." (מדרש אגדה בראשית פרק ל"ב)
המקל ששימש את יעקב לחציית הירדן, הוא המקל שהגיע לידי משה.
כאשר יהודה נפגש עם תמר, היא רואה את המטה בידו ומבקשת אותו כעירבון ביחד עם החותמת והפתילים. המדרש אומר שהיה זה אותו מטה:
"ומטה אהרן יש אומרים הוא המטה שהיה ביד יהודה שנא' ומטך אשר בידך" (במדבר רבה פר' י"ח) .
כיצד עבר המטה מיעקב למשה? במדרש בפרקי דר' אליעזר מסופר:
"...ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו, כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד, כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו, וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה..." (שם)
המדרש מתאר השתלשלות אירועים שנראית כלקוחה מתוך ספר פנטזיה, שבסופה הגיע המטה אל יעדו המרכזי – משה רבנו.
משה נעשה לרועה צאן יתרו, ובאותה תקופה ה' נגלה אליו במעמד הסנה ומינה אותו להוציא את ישראל ממצרים. משה הצטווה להשתמש במטה כדי להוכיח לעם שה' שלח אותו:
"וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק... וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד:א-יז)
המטה מופיע פעם נוספת בפגישתם הראשונה של משה ואהרן עם פרעה. ה' מצווה את אהרון לקחת את המטה ולעשות איתו מופתים מול עיני פרעה וחרטומיו:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה יְהִי לְתַנִּין... וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן: וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם" (שמות ז:ח-יב)
המטה בולע את כל מטות החרטומים, וע"פ המדרשים השונים, הוא נשאר בדיוק באותה צורה שהיה קודם לכן.
עשרת המכות מתבצעות על ידי משה ואהרן, כשמתוכן המכות שמבוצעות באמצעות המטה הן דם, צפרדע וכינים – שנעשות על ידי אהרון, וברד, ארבה וחושך - שנעשות על ידי משה.
גם קריעת ים סוף מבוצעת על ידי משה באמצעות המטה:
"וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ... וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם..." (שמות יד:טז-כא)
הפעם הבאה בה מוזכר השימוש במטה היא ברפידים, בזמן מלחמת עמלק:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי" (שמות יז:ט)
המטה מופיע שוב מיד לאחר חטא קרח ועדתו. ה' מצווה את משה לקחת מטה מכל שבט ולשים אותו באהל העדות לפני ה', ומטה אהרן מצמיח פרחים ושקדים :
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר יז:כג)
לאחר מכן ה' מצווה את משה להניח את המטה למשמרת לפני העדות:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יז:כה)
יש לציין, כי מהלשון 'השב' אפשר להסיק כי המטה כבר היה לפני העדות קודם לכן. ניתן להביא לכך מקור מהזוהר:
"ואמר רבי יוסי ברשותו של משה היה עד שהוקם המשכן כיון שהוקם המשכן חזר המטה לפני העדות ומשה היה נוטלו לעשות בו נסים" (מדרש הנעלם פרשת בשלח)
הפעם האחרונה בה המטה מוזכר מפורשות בתורה היא בחטא מי מריבה, כאשר משה מכה בסלע בניגוד לציווי ה'.
"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם ... וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ:ז-יא).
בזוהר בבראשית ו: כתוב שהשימוש במטה להכאה בסלע היה עיקר החטא של משה, מפני שהוא השתמש במטה האלקים נגד ציוויו של ה'. ע"פ הזהר, המטה נלקח ממשה כתוצאה מכך .
תפקידו של המטה הסתיים, אך על פי המדרש בתהילים המטה פעל בעולם דורות רבים לאחר מכן:
"מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה מטה זה מטה של יעקב, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא המטה שהיה ביד יהודה ומטך אשר בידך, והוא המטה שהיה ביד משה ומטה האלהים בידו, והוא המטה שהיה ביד אהרן וישלך אהרן את מטהו, והוא המטה שהיה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את אומות העולם..." (ילקוט שמעוני תהילים).
המדרש מספר שהמטה עבר מיד ליד עד תקופת המלכים והיה גם בידי דוד כשהלך להילחם בגלית. כפי שציינו לעיל, נראה שהמטה היה ברשות הדמות החשובה והמרכזית בעם ישראל שבכל דור ודור.
ישנן שתי מסורות בנוגע למקום הימצאו של המטה בימינו. רוב המקורות (ראה רד"ק על דברי הימים ב לה:ג) מצביעים על כך שהמטה נגנז על ידי יאשיהו המלך. יאשיהו גנז את המטה במקום שבו הכין שלמה המלך, יחד עם הארון, שמן המשחה וצנצנת המן.
ישנו מדרש אחר שאומר שהמטה נגנז בטבריה ע"י אליהו הנביא.
סופו של המטה מוסכם על הכל: הוא יתגלה שוב בביאת משיח צדקנו.
'''ב. אחד, שניים, שלושה או אפילו ארבעה מטות'''
עד עכשיו הנחנו שכל המקורות שהבאנו לעיל מתייחסים לאותו המטה. כיוון זה נתמך ממקורות רבים:
מדרש רבה על שמות פרשה כ"ו אומר שהיה רק מטה אחד. מטה זה נקרא 'מטה משה', 'מטה אהרון' ו'מטה האלוקים' לסירוגין, וזאת על שם מי שעשה את הנס במטה באותו הרגע .
האבן עזרא מצדד בדעה הסוברת שהיה רק מטה אחד:
"כמה נבונים תעו שאמרו, שלשה מטות הם, ואינמו, כי אם מטה אחד. ונקרא מטה האלהים בעבור האותות שהראה בו השם, ולא שהשם חקוק עליו..." (במדבר יז, כג).
האבן עזרא סובר, שהמטה נקרא לסירוגין על שם מי שביצע באמצעותו את המכה. לדוגמא, כאשר משה נוטה את ידו על ים סוף המטה נקרא על שמו. המטה נקרא גם כן מטה האלקים מכיוון שהנסים לא היו מתבצעים ללא התערבותו של ה' .
ישנם לא מעט מקורות נוספים שניתן להביא כראיה. גם מסברה נראה שהיה מטה אחד, שהרי ה' ברא מטה אחד שעושה ניסים בבריאת העולם, ולא סביר שהיו מטות נוספים.
לשיטה שסוברת שהיו שני מטות, ישנן מספר ראיות.
ע"פ הפשט, כאשר התורה לפעמים אומרת 'מטה משה' או 'מטה אהרון', סביר להניח שהיא מתייחסת לשני מטות שונים, ולא לאותו מטה.
כמו כן, מהזוהר בפרשת וארא משמע שהיו שני מטות. הזוהר אומר שנעשה שימוש במטה שונה מזה של משה, מטהו של אהרן, מפני שה' לא רצה שהמטה הקדוש יסתאב מטומאתם של המטות של החרטומים המצריים.
האור החיים בשמות ח:כג מביא את הזוהר ואומר שהמטה שהיה אצל משה נקרא באופן כללי מטה האלקים, וכאשר משה השתמש בו הוא נקרא מטה משה. מטה אהרן לעומת זאת, היה מטה נפרד שבו נעשו האותות של הנחש.
ההוכחה המרכזית לכך שהיו שני מטות , היא הסיפור עם מטה אהרון שהצמיח שקדים.
לכאורה, מדובר באותו מטה בו השתמש משה, שהרי משה היה משבט לוי, וכפי הסברה שכל הניסים התבצעו ממטה אחד. וכמו כן, כפי שאומרת התורה, מטה זה נשמר לאחר מכן על יד העדות, ולסוף הדורות נגנז, ולכן מאוד סביר שהיה זה אותו מטה בו השתמש משה. גם כן במי מריבה כתוב שמשה לקח את המטה מלפני ה' – מלפני העדות . לכן מסתבר שהיה זה אותו מטה בו השתמש משה במצרים, והוא השתמש בו שוב להכאת הסלע, לעשיית נס נוסף.
הקושי מתעורר כשגם לפי הסברה, וגם לפי המדרש מאוד מסתבר להניח שההגרלה בין השבטים הייתה שווה, ולכן לא מסתבר שנעשה שימוש במטה האלוקים, כאשר כל העם יודע שמטה זה הוא ניסי, וברור שתהיה לו עדיפות על פני שאר המטות הפשוטים. והמדרש אכן אומר:
"ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו'. לקח משה קורה אחת ועשה ממנה שנים עשר מטות, כדי שלא יאמרו שמטה של אהרן היה בו שם המפורש, ולפיכך הפריח: ומטה אהרן בתוך מטותם. הניחו באמצע שלא יאמרו קרוב היה לשכינה לכך פרח" (מדרש אגדה במדבר פרק י"ז)
על כן מסתבר שאכן היו שני מטות שונים.
אך ישנה בעיה גם לשיטה הסוברת שהיו שני מטות שונים, שהרי גם אם מדובר במטה אהרון שהצמיח פרחים ולא במטה משה, עדיין יש קושיה שהרי התבצעו ניסים גם על ידי אהרון קודם לכן (נחשים) וגם הוא לא היה מטה פשוט. ואכן משמע מהמדרש, שהמטה שהצמיח פרחים לא היה מטה אהרון, אלא היה מטה שלישי . מדרש זה קשה מפני שמשמע מהפסוקים שמשה לקח את המטה בו הוא היכה את הסלע מלפני ארון העדות, וסביר שהיה זה אותו מטה בו הוא ביצע את מכות מצרים.
יש גישה שאותה מביא האבן עזרא לעיל, שהיו שלושה מטות שונים – מטה האלוקים, מטה משה ומטה אהרון. גישה זו נתמכת קצת מתורת הסוד, ואכמ"ל. אמנם גישה זו קצת קשה, כי קשה להניח שמשה הסתובב במצרים עם שני מטות. אם מצרפים שיטה זו עם המדרש לעיל מסתבר שהיו ארבעה מטות שונים. איזה מטה נשמר לפני ארון העדות? איזה מטה עבר מדור לדור? איזה מטה נגנז לעתיד לבא? כיצד ניישב את הקושיות?
ניתן כמובן לענות על פי הפשט. למשה היה מטה אחד בו הוא עשה את הניסים במצרים וקריעת ים סוף. במטה זה אהרון גם כן ביצע את הנס של בליעת מטות החרטומים. המטה כשלעצמו היה מטה פשוט , וכאשר היה צורך, ה' נתן לו כוח. כשניסי מצרים הסתיימו, המטה הפך להיות ככל שאר המטות. חוץ ממטה זה, לאהרון היה מטה אישי, מטה של ראש בית אב, שאותו הוא הניח עם אחד עשר המטות, ולכן לא היה אי שיוויון בין המטות. המטה של אהרון פרח, והוא המטה שנשמר על יד ארון העדות. באותו מטה משה ביצע את הוצאת המים מהסלע . לבסוף המטה נגנז על ידי יאשיהו. גישה זו מניחה שהיו שני מטות.
תירוץ נוסף ניתן להציע ולפיו באמת היה מטה אחד, ובו השתמשו בהגרלה בין השבטים. ובאמת היה אי שיוויון בין המטות בהגרלה. וכפי שאומר בעל הטורים בשמות:
"...איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן מטותם וכשהוציאו אז חזר ופלטם ולכך לא הוציאו פרח. וע"כ כתיב (שם שם, כד) ויוצא משה את כל המטת, חסר, לפי שבלעם"
(בעל הטורים שמות ז:יב)
אמנם גישה זו מתרצת את כל השאלות, אך כמובן שהיא עדיין קשה, מפני שקשה לומר שלא היה שיוויון בין המטות .
דבר נוסף אותו ניתן לענות מסברה , הוא 'תאוריית פיצול המטה'. שכאשר משה רצה לערוך את ההגרלה בין השבטים, השבטים טענו שזה לא יהיה הוגן שמשה ישתמש במטה בו התבצעו כל הניסים, כי ברור שיש לו עדיפות על פני מטות פשוטים. על כן משה לקח את המטה ופיצל אותו לשנים עשרה חלקים, וכך השבטים היו מרוצים, כי יש הזדמנות שווה לכולם. לאחר ההגרלה, המטה שהצמיח את הפרחים נשאר המטה הניסי, וכל שאר המטות שיצאו ממנו (או שמא היו אלה מקלות החרטומים?) נשארו מקלות רגילים. על פי סיפור זה כל הקושיות מיושבות.
את הגישות שסוברות שהיו שלושה או אפילו ארבעה מטות נאלץ להשאיר במקומן. קשה להכריע בין השיטות אם היה מטה אחד או שניים, ואולי דווקא הקושי הוא מה שמוכיח שהשאלה במקרה של המטה איננה היסטורית ומחקרית, אלא שאלה יותר רעיונית.
'''ג. עץ או אבן'''
על פי רוב המדרשים מראה המטה היה יוצא דופן באופן קיצוני.
"א"ר יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סמפירינון היה ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, א"ל הקב"ה בטקסין הזה הבא עליו את המכות" (מדרש תנחומא פרשת וארא)
המדרש במקום אחר מביא הוכחה לכך שהמטה היה באמת עשוי מסמפירינון, שכתוב "והכית בצור" ולא "והכית הצור", משמע שהמטה היה עשוי מצור. גם מסתבר לומר שהמטה היה מיוחד מהמדרש המפורסם שמונה את ההבדלים בין הקב"ה למלך בשר ודם, ואחד ההבדלים שהוא מונה הוא שה' נותן שרביטו לעבדו בניגוד למלך בשר ודם. מכך שקוראים למטה "שרביטו של ה'" ניתן להניח שהוא היה יוצא דופן משאר המטות.
בעל העמק דבר מביא פירוש מעניין ממנו יוצא שהמטה היה אכן חפץ שבקדושה.
"הרם את מטך. באשר הניח משה את המטה בשעת תפלה כדאי' בברכות דכ"ג ב' לא יאחז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל. וכן המטה היה דבר שבקדושה שהרי נקרא מטה האלהים ע"כ אמר לו ה' הרם את המטה" (העמק דבר שמות יד:טז)
ממדרשים נוספים עולה שמלבד מ"דצ"ך עד"ש באח"ב" היה חקוק על המטה גם כן השם המפורש.
אמנם לפי הפשט מסתבר שהמטה היה עשוי מעץ פשוט , וכך גם יוצא מרוב הפרשנים.
באם היה מטה אחד, ניתן להביא מס' הוכחות לכאן ולכאן.
מהאבן עזרא ניתן לראות הדגמה יפה של שני השיטות:
"י"א כי מטה לוי איננו מטה האלקים כי כבר היה ניכר ומה צורך לכתוב עליו שם אהרן וי"א כי המטה היה כשאר המטות אין הפרש ביניהם וזה הישר בעיני" (במדבר יז:יז)
הוכחה נוספת לכך שהמטה היה עשוי מעץ, ניתן להסיק מכך שישנם מקורות רבים לכך שה' ציווה להשתמש במטה להוציא מים מהסלע, מפני שהמטה היה של עץ והוא הוציא שקדים ופרחים, וכך גם הסלע יכול להוציא מים אף על פי שהוא יבש, וכפי שאמרנו לעיל.
חוץ מהמדרשים, לא ניתן להביא הוכחה מהפשט שהמטה היה עשוי מצור והיה חקוק עליו שם ה'. ישנם כמה הצעות של המפרשים. יש אומרים, כי קראו למטה 'מטה האלוקים' מפני שהיה חקוק עליו שם ה', רעיון נוסף הוא שכאשר אומרים בהגדה של פסח "האותות זה המטה" הכוונה היא לכך שעשרת המכות היו חקוקות על המטה. הרמב"ן גם אומר שכאשר כתוב "כל המופתים אשר שמתי בידך" הכוונה היא למכות שהיו חקוקות במטה, ולפי זה ה' אמר למשה לבחון את המטה ולראות את המכות שחקוקות עליו. על כל פנים, באם היה מטה אחד, יותר מסתבר לומר שהמטה היה עשוי מעץ.
באם היו שני מטות, על פי הפשט שניהם היו עשויים מעץ. אך במקרה זה אפשר להניח יותר בקלות, שלמטה משה היה מראה יוצא דופן, ושמטה אהרון היה עשוי מעץ.
מדרש רבה במדבר (פרשה יח) אומר שאם בהגרלת השבטים היה נעשה שימוש באותו מטה בו השתמש משה, המטה היה פורח בעצמו. אך אם אומרים שהמטה היה שונה, אז צ"ל שעל המטה נחקק השם המפורש מהשמים, ואז צמחו עליו הפרחים והשקדים. יוצא שייתכן שעל שני המטות היה השם המפורש בסופו של דבר.
'''ד. שבט ההנהגה'''
בשני הפרקים הקודמים, התמקדנו יותר במחקר היסטורי, ופחות במשמעותו הרעיונית של המטה. בניסיוננו לעקוב אחר המטה, נתקלנו בלא מעט קושיות וסתירות. דבר זה אומר דרשני. בחלק זה ננסה להתמודד עם המשמעות שעומדת מאחורי המחלוקת על מס' המטות, ההבדל הרעיוני בין עץ ואבן, והמשמעות של המטה ביחס לאדם המחזיק בו.
מטה הספיר, שעל פי המדרשים חקוקים עליו השם המפורש ומכות מצרים נראה באופן ברור ביותר כמסמל את ההנהגה האלוקית הנסתרת בעולם. המטה מעיד על עצמו – מטה בעל מראה ייחודי, השם המפורש ועוד – אלו הם סימנים ברורים שהמטה הוא חפץ אלוקי ברור. כך גם האבן, הספיר, מעידה על כך – האבן נשארת יציבה וראשונית לאורך דורות רבים, כך גם המטה שנוצר בבריאת העולם מעיד על הראשוניות ועל ההנהגה האלוקית היציבה שיש לאורך הדורות.
לעומתו מטה העץ הפשוט, נטול הייחוד האלוקי, מסמל את ההנהגה הטבעית יותר בעולם. המטה הוא לא חפץ אלוקי גלוי, אלא מטה עץ פשוט. ה' פועל בעצמו באמצעות ניסים טבעיים – ולא על ידי מטה ייחודי. כמו כן העץ, בניגוד לאבן, מסמל את הצמיחה והשינוי המתמיד שיש בטבע.
שאלה זו קשורה להנהגת ה' בעולם. מטה הספיר מסמל את השגחת ה' לאורך הדורות בצורה ניסית. המטה ייחודי ביותר, וחקוק עליו שם הוי"ה – השם המסמל את הנהגת ה' הנסתרת בתורה. המטה נמצא לאורך הדורות ופועל את פעולתו בצורה מתוכננת מששת ימי בראשית – הכל מתוכנן על פי ה' מראש.
מטה העץ לעומת זאת, מסמל את ההנהגה הטבעית בעולם. המטה הוא מטה עץ פשוט, והניסים שהוא עושה לא באים באופן מתוכנן מראש, אלא משה מטה את המטה כפי הצורך, וה' פועל את פעולתו מלמעלה, באופן חיצוני. המטה נקרא לאורך התורה "מטה האלקים" – אלקים הוא שם המסמל את ההנהגה הטבעית של ה' את העולם.
אם כן, הדיון על מס' המטות מקבל משמעות חדשה: אילו הנהגות אלוקיות היו גלומות במטה?
באם היו שני מטות ניתן כמובן לומר שהיו שני מטות שסימלו את שני ההנהגות. ישנו מדרש האומר שהמטה שהיה בידי אהרן הוא המטה שהיה בידי יהודה, וכמו כן אנו יודעים ממדרש אחר שהמטה גם כן הועבר מיעקב ליוסף, ואז המטה התגלגל לידי משה דרך יתרו. ניתן להסיק מהחילוק בין המדרשים את שני בחינות ההנהגה : מצד אחד יהודה ואהרון, יהודה שעבר עבירות וחזר בתשובה ואהרן רודף השלום ואוהב הבריות, לעומת יוסף ומשה, שהיו אנשים אלוקיים, שמסמלים יותר את ההנהגה האלוקית בעולם . יוסף – חייו מנוהלים על ידי תוכנית מלמעלה, ויהודה לעומת זאת מקבל החלטות לבד. "ויוסף הורד מצרימה" לעומת "וירד יהודה מאת אחיו". יוסף מסמל את ההנהגה הנסתרת – הוא מבלה את שנותיו בתור מלך מצרי. אך יהודה מסמל את ההנהגה הטבעית – הנהגת בית דוד הגלויה שהביאה לבנין המקדש.
ניתן לבחון את שימושי המטה ולשייכם לשני סוגי ההנהגה. בחלק ממכות מצרים לא אוזכר המטה בביצוע המכה - אולי כדי להראות את הנהגת ה' הטבעית והנסתרת. כך אולי גם במלחמת עמלק, שבה לא הוזכר שימוש מפורש במטה במלחמה. וכך אפילו בקריעת ים סוף. הדבר בא להראות שלא המטה האלוקי עושה את הניסים, אלא ה' עוזר בצורה נסתרת. המטה הוא לא כלי שבו אצרו את הניסים, אלא מטה עץ פשוט שבא לסמל את כך שה' מנהיג את עולמו ועושה ניסים בעת הצורך .
כפי שראינו, ניתן להביא ראיות לכאן ולכאן. הרמב"ם שהובא לקמן טוען שהמטה נוצר בין השמשות ובו גלומים כל הניסים – והמטה מסמל את ההנהגה האלוקית. ולעומתו ה'קדושת לוי' שאומר שנעשה במטה שימוש לכל צורך – הנהגה יותר טבעית, כפי הצורך. ניתן אף לטעון שמחלוקת זו מתקשרת למחלוקת שיש בענין גילוי ה' בעולם – בפרטים הקטנים (מטה העץ), או בדברים הגדולים והחשובים (מטה הספיר).
כפי שציינו לעיל, ניתן לגשת בצורה פשטנית לכל המחלוקת, ולטעון שכל המטות היו שונים וכולם היו פשוטים. דבר זה מביא אותנו לצורך להסביר את משמעותו הפונקציונאלית של המטה, בין אם הוא היה מטה ככל המטות, ובין אם לאו.
רבי משה מטראני, בספרו 'בית אלקים' בפרק כ"ג של שער היסודות נדרש לסוגיית משמעותו של המטה, חלק מהרעיונות בקטע זה מבוססים על דבריו.
ישנו הבדל מרכזי בין המטה לשאר הדברים שנבראו בין השמשות. שאר הדברים שנבראו בין השמשות היו נסתרים עד לרגע שימושם, ואז הם נעלמו. לדוגמא: תולעת השמיר שהופיעה רק לצורך אבני האפוד ואבני בית המקדש ואז נעלמה. זאת בניגוד למטה, שעל פי המדרש היה גלוי בעולם לאורך דורות רבים לפני ואחרי פעולתו העיקרית.
מכאן ניתן להסיק שמשמעותו של המטה הייתה פרסום שמו של ה', גדולתו ונפלאותיו בעולם בדורות שלפני ואחרי יציאת מצרים. כך הוא מסביר גם כן את משמעות חקיקת דצ"ך עד"ש באח"ב על המטה בצירוף השם המפורש, כדי להראות על ייחודו של המקל ועל מקורו האלוקי.
לגישה זאת ניתן להביא מספר ראיות. במלחמת עמלק, משה מציין מפורשות שהוא מביא את המטה למלחמה, על אף שלא נעשה בו שימוש, משמע שלמטה היתה משמעות סמלית לעם ישראל ולגויים וכפי שיוצא מהמדרש:
"ומטה האלהים בידי. במקום דגל, מטה שבו נקרע הים ובו נעשה כמה ניסים ושמו של הקב"ה חקוק בו, אקחנו בידי לדגל, ובו נכה את עמלק" (שכל טוב שמות פרק י"ז)
וכמו כן ר' יהודה ברבי עילאי אומר במדרש שהזהירה התורה על התכלת מפני שהתכלת דומה לספיר והמטה היה עשוי מספיר וכך כשישראל מסתכלים בתכלת שבציצית הם ייזכרו בכל הניסים שעשה ה' במצרים.
רעיון נוסף אותו ניתן להעלות הוא שהמטה המיוחד סימל את גדולת משה רבנו על פני שאר הנביאים, מעין שרביט של מושל.
המטה היה הסימן לעם ישראל שמשה הוא המנהיג שה' נמצא איתו בקשר ישיר. ולא רק כלפי חוץ – גם כלפי פנים, משה שאב כוח מהמטה המיוחד שליווה אותו מעוד היותו רועה.
בפשט, סביר שהמטה הוא פונקציונאלי. המטה מסמל מעין שליטה, ומשה היה המנהיג. על כן גם הניסים התבצעו באמצעות המטה, כדי להראות שמשה הוא המנהיג, כי הניסים מתבצעים על ידי מטהו. יש לציין כי הגישות שציינו אינן סותרות אחת את השנייה.
התורה אומרת לגבי המטה שעליו צמחו הפרחים:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" (שמות יז:כה)
באם המטה המדובר עליו הוא מטה משה, טעם זה מתווסף על הטעמים הנ"ל, ובאם זה מטה נפרד, אז טעם זה הוא הטעם היחיד למשמרת המטה לדורות.
'''ה. בחינת הנחש'''
המטה עבר 'טרנספורמציה' שלוש פעמים. בפעם ראשונה המטה נהפך לנחש כאשר ה' הראה למשה אלו אותות להראות לישראל, פעם שנייה כאשר משה מראה לישראל את האותות ופעם שלישית כאשר המטה הופך לנחש או לתנין (מחלוקת בפרשנים) ובולע את מטות המצרים (גם כאן יש מחלוקת אם המטה בלע את מטות המצרים כאשר היה במצב של נחש או כאשר חזר למצב של מטה).
באופן הפשוט ביותר, ניתן לומר שהמטה נהפך לנחש מפני שהנחש הוא החיה הדומה ביותר למטה מבחינה פיזית – ארוך ומעוקל. בתורת הסוד כתוב שהמטה נהפך לנחש כדי לפגוע בשליטה של המזלות על המטה. ניתן גם לפרש ע"פ הפשט שהנחש היה חיה מאוד מרשימה בתקופה זו, ולכן ה' בוחר בנחש לאות למשה ולבני ישראל. כאשר אהרון התמודד מול החרטומים, היה צורך בנס גדול יותר – בין אם היה זה הפיכת המטה לתנין יחד עם בליעת המטות, בין אם הייתה זאת בליעת המטות בלבד.
כאשר המטה נהפך לנחש לעיני משה רבנו בפעם הראשונה, משה בורח לאחור . מכאן ניתן להסיק שהנחש היה בעל מראה מאיים ומפחיד בצורה יוצאת דופן . לחילופין, ידוע הנחש היה אחד מאלילי המצרים, ומשה כידוע גדל בבית פרעה ובמצרים וייתכן שהייתה בו איזושהי רתיעה שנטבעה בו מילדות, ולכן יכול להיות שנרתע. כמובן ניתן גם לומר שמשה נרתע מעוצמת ההפתעה כאשר המטה שלו, בו הוא השתמש לרעיית צאן נהפך לנחש.
יש לחקור מדוע הקב"ה בוחר דווקא בנחש. האסוציאציה הראשונה, והמוצדקת, היא כמובן הנחש מחטא אדם הראשון. בנחש היו שני בחינות: הנחש כשלעצמו, שפיתה את חווה בערמומיות, ואדם וחווה, שאכלו מעץ הדעת בעקבות עצתו של הנחש.
בפעם הראשונה, כאשר המטה נהפך לנחש לפני משה, הוא בא לסמל דבר חשוב – כאשר המטה בידי משה, המטה יציב ושלם, ומשה יכול להנהיג בו את עם ישראל, כפי שהנהיג את צאנו. אך כאשר המטה אינו בידי משה, המטה נהפך לנחש - עם ישראל נותר ללא רועה, והוא חוזר וחוטא ומתפתה כפי שחטאו אדם וחווה, הוא נשאר כלוא בעקבות חטא אדם הראשון, ואינו יוצא לגאולה.
בפעם השנייה המטה נהפך לנחש לפני פרעה והחרטומים, ובא בעצם לסמל שכמו שהנחש הזיק לאדם וחווה בערמומיותו, ולבסוף ה' העניש אותו באופן חמור – כך גם פרעה והחרטומים, שהעבידו את עם ישראל בפרך, ובעצם הכניסו אותם למ"ט שערי טומאה - ה' יעניש אותם בעשר המכות, ולא יצלחו להם כל הניסיונות לעמוד מול ה'.
ניתן לפרש באופן אחר, שה' רצה שמשה יבין שאין באלילות של הנחש כלום, והוא יכול לשלוט בו ללא כל בעיה – וזה שהמטה נהפך לנחש וחזר להיות מטה, נתן יותר אומץ למשה. כך גם לפני החרטומים, ה' רצה להראות שיש לו שליטה מוחלטת על הנחש, גם מול נחשי החרטומים, הכל כדי להוקיע את עבודת האלילים.
'''א. המטה בספרות החיצונית'''
ניתן להסיק מהפרק הקודם, שהמטה בידי המנהיג מסמל את ההנהגה ואת השליחות מאת אלוקים. בפרק זה נראה כיצד מדרשים יהודיים השתרבבו והגיעו אל אגדות עם שכולנו מכירים, ואפילו אל הנצרות.
תחילה, נתמקד במדרש הפנטסטי שהזכרנו בתחילת המאמר. המדרש מתאר כיצד יתרו מוצא את המטה בגנזי פרעה ונוטע אותו באדמה. ברבות הימים משה מתגלגל לבית יתרו, והמטה מגיע לידיו. ניתן לראות דמיון ברור לאגדה המפורסמת על המלך ארתור, שהיה היחיד שהצליח להוציא את החרב אקסליבר מהסלע, ולאחר מכן הנהיג באמצעות חרב זאת את עמו, ואיתה יצא לקרבות שביססו את מעמד עמו. ישנן עוד נקודות דמיון מעניינות בין משה רבינו לבין המלך ארתור, אך לא כאן המקום להרחיב בהן.
דבר אחד עליו ניתן להצביע הוא הבדל המהותי שיש בין חרב למטה. החרב היא כלי מלחמה, שבאה לסמל כוח וגבורה שמושכים אחריה את העם. המטה לעומת זאת הוא כלי שמסמל חכמה וזקנה, וכך משה הנהיג איתו את העם בדרך הנכונה .
הנצרות הכירה בערך הסמלי שיש במטה, וניסתה לייחס אותו אליה. על פי האגדה הנוצרית, כאשר רצו לצלוב את יש"ו היה מחסור בעצים, ולכן יהודה השתמש במטה בשביל לצלוב את יש"ו.
אנקדוטה מעניינת נוספת ניתן להביא מהחוקר גראהאם פיליפס, שפרסם ספר בנושא משה רבינו, ובו הוא טוען שהמטה נמצא בידינו כיום. המדובר במטה עץ עליו חקוקים הירוגליפים מצריים המתוארך בכ3500 שנה הנמצא באוניברסיטת בירמינגהם. פיליפס מזהה את השם המצרי החקוק על המטה עם משה רבינו.
כמובן שלא ניתן להתעלם מהקשר שבין שרביטי ומטות הקסמים למיניהם ובין המטה. ניתן להניח שהמקור למטות בתור מחוללי קסמים עומד באותה תקופה בה התבצעו הניסים הגדולים על ידי המטה במצרים. דמיון מפתיע למטה משה ניתן למצוא בספרה השביעי של ג' ק' רולינג בסדרת 'הארי פוטר'. הסופרת מתארת שרביט ייחודי בעל כוחות מיוחדים, העובר מדור לדור כאשר רק בעליו האמיתיים יכול למצות את יכולותיו.
'''ב. הטיות המטה'''
השבטים נקראו גם כן מטות. כמו כן המטה נקרא שבט. מהו הקשר הטמון בין שבט למטה? המטה הוא בעצם ענף הנוטה מן העץ, כפי שהשבטים היו ענפים שנטו מאביהם, יעקב. המטה הוא כלי הנהגה, ולכל שבט היה מטה מיוחד שאיתו ראש השבט הנהיג. המטה משמש גם לעזר להליכה, והוא עזר לשבטים במסעם הארוך במדבר. אם כן, אין פלא שהמטה נקרא שבט, והשבט נקרא מטה.
כאשר המטה בידי משה – עם ישראל מונהג על ידו בדרך הישרה, ועם ישראל לא נוטה מדרך ה'. כאשר המטה יוצא מידי משה, ומשה לא מנהיג את העם, עם ישראל עלול לחוזר לסורו ולנטות מהדרך הישרה, כפי שהנחש פיתה את אדם וחווה בשעתם. שנזכה להיות מונהגים תמיד בדרך האמת של הקב"ה ומשה עבדו.
| 