הסכסוך הביזנטי-גאורגי – הבדלי גרסאות

עם מותו של אביו, בשנת [[1025]], חזר [[בגרט הרביעי מלך גאורגיה|בגרט]] לביתו כדי לרשת את כס המלוכה, אולם נתקל בחבורת אצילים בעלת עוצמה, שסירבו להכיר בו כיורש, וכשליט הממלכה. האצילים הזמינו, בשנת [[1028]], את [[הצבא הביזנטי]], להשתלט על הממלכה. הביזנטים פלשו לאזורי הספר של [[הממלכה הגאורגית]] וכיתרו את [[מצודת קלדקארי]], מצודת מפתח ב[[:קטגוריה:גאורגיה: מחוזות היסטוריים|מחוז ההיסטורי]], [[תריאלתי (מחוז היסטורי)|תריאלתי]] (מקום מושבה הראשון של [[דוכסות קלדקארי]]), אבל לא הצליחו לכבוש אותה ונסוגו ל[[שוושתי]] (შავშეთი). ה[[בישוף]] המקומי, "סבא מטבטי", אירגן הגנה מוצלחת על האזור, כשהוא מכריח את הביזנטים לשנות את הטקטיקה. ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר]] [[קונסטנטינוס השמיני]] שלח את דמטרה מארטאנוג'י, הנסיך הגאורגי הגולה, דודנו של בגרט, שהיה מוכר על חוגים נרחבים כטוען לגיטימי לכתר, לקחת את כס המלוכה בכוח. אירוע זה היה המאיץ למרידה כנגד בגרט וה[[עוצר (שליט)|עוצרת]], [[מרים מוספוראקאן]] <REF>'''[[מרים מוספוראקאן]]''' - היא אימו של [[בגרט הרביעי מלך גאורגיה|בגרט הרביעי]] וביתו של [[סנכרים השני מלך וספוראקאן|סנכרים השני]] מלך [[ארמניה]]</REF>. ב-[[15 בנובמבר]] [[1028]], מת קונסטנטינוס, ויורשו [[רומנוס השלישי]] הוציא את צבאו מגאורגיה. המלכה מרים ביקרה ב[[קונסטנטינופול]] בשנת [[1029]] או [[1030]], וניהלה משא ומתן על [[הסכם שלום]] בין הממלכות. למתן תוקף להסכם נישאה אחייניתו של ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר החדש]], הלן, לבגרט, והובטח לו התואר הביזנטי, "קורופלאטס", והכרה בו כ"מלך ה[[גאורגים]] וה[[אבחזים]]". הלן נפטרה זמן קצר לאחר מכן ב[[כותאיסי]], ובגרט נישא לנסיכה ה[[אלאנים|אלנית]], [[בורנה מאלניה]], אחותו של [[צאר]] <REF>שליטי [[ממלכת אלניה]], שהתקיימה ב[[צפון אוסטיה - אלניה|צפון אוסטיה]], נקראו בתואר "[[צאר]]"</REF> [[ממלכת אלניה]], [[דורגולל הגדול]]. מותה של אשתו הראשונה הביא בעצם גם לסופה של ההתקרבות הקצרה בין הממלכה הגאורגית לאימפריה הביזנטית.