|
'''ז'אן ד'אלברה''' (ב[[צרפתית]]: '''Jeanne d'Albret'''{{כ}}; [[7 בינואר]] [[1528]] - [[9 ביוני]] [[1572]]) או '''ז'אן השלישית מנאווארה''', הייתה מלכת [[ממלכת נווארה]] ואמו של [[אנרי הרביעי, מלך צרפת]].
היא נולדה בעיר [[פו (עיר)|פו(עיר)]] ב[[פרובינציה]] של [[בארן]] (כיום בדרום [[צרפת]] באזור [[הרי הפירנאים]]), כבתם של [[אנרי השני, מלך נווארה]] ושל [[מרגריט מנווארה]] שהייתה אחותו של [[פרנסואה הראשון, מלך צרפת]]. כשהייתה בת 13 אולצה על ידי דודה, פרנסואה הראשון להינשא לוילהלם דוכס יוליש-קלב-ברג. נישואים פוליטיים אלה בוטלו כעבור ארבע שנים, היות שלזוג לא היו ילדים. ב- [[1548]] אחרי מות פרנסואה הראשון ועלייתו לשלטון של [[אנרי השני, מלך צרפת]], ז'אן ד'אלברה נישאה ל[[אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום]] שהיה יורש העצר הצרפתי במקרה שבית המלוכה של ולואה לא יעמיד בן זכר שיוכל לרשת את כתר צרפת. היא ילדה לו חמישה ילדים שמהם שרדו שניים בלבד: אנרי, (לימים אנרי הרביעי,מלך צרפת) וקתרין דה בורבון ([[1559]]- [[1604]]).
ב- [[25 במאי]] [[1555]] מת אביה, אנרי השני, מלך נווארה, וז'אן ובעלה הפכו לשליטי [[ממלכת נווארה]]. כמלכת נאווארה, ז'אן ד'אלברה תמכה ב[[הוגנוטים]] והפכה את ה[[קלוויניזם]] ל[[דת]] הממלכה. היא גירשה מנווארה את הנזירות ואת הכמרים הקתוליים ופקדה על הרס הכנסיות הקתוליות. היא דאגה לתרגם את [[הברית החדשה]] לשפתם של ה[[בסקים]] ושל אנשי בארן שהיו נתיניה.
המאבק בין ה[[קתולים]] לבין ה[[פרוטסטנטים]] התפשט ברחבי צרפת והפך ל[[מלחמות הדת בצרפת]] שהחלו ב-[[1562]]. בעלה של ז'אן ד'אלברה, אנטואן דה בורבון שלחם לצד הקתולים, נפצע קשה ב[[מצור]] על העיר [[רואן]] ומת מפצעיו ב- [[13 בנובמבר]] 1562. כתוצאה, בנה אנרי הפך ליורש העצר הצרפתי. היא נמנעה מלתמוך באחד הצדדים עד [[1568]], כאשר הביעה את תמיכתה בפרוטסטנטים ועברה אל העיר [[לה רושל]] שהייתה מעוזם.
ז'אן ד'אלברה לקחה חלק בשיחות השלום בין הצדדים הלוחמים שהביאו לסיומה של מלחמת הדת השלישית ב- [[1570]]. באותה שנה הסכימה להשיא את בנה אנרי ל[[מרגריט דה ולואה, נסיכת צרפת]], בתה של [[קתרין דה מדיצ'י]] שניהלה את ענייני המדינה בשם בנה [[שארל התשיעי, מלך צרפת]].
|
