אטיין השני, רוזן בלואה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 8:
לבסוף, הכוחות נשלחו כל אחד בנפרד ב[[אוניה|אוניות]] שחצו את מיצר ה[[בוספורוס]], וביוני [[1097]] התרכזו מול [[ניקאה]] (כיום [[איזניק]] שב[[טורקיה]]) וכבשו אותה מידי הסלג'וקים. סטפן השני, רוזן בלואה היווה חלק של כוח זה, בפיקודו של בוהמון (מאוחר יותר [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה]], שכלל [[נורמנים]] מאיטליה ומצרפת, ושעליו נמנה גם רובר מפלנדריה.
 
באביב [[1098]] סטפן השני, רוזן בלואה נבחר למפקד הראשי של כוחות הצלבנים, אך בגלל קשיי המצור הממושך על [[אנטיוכיה]] (כיום [[אנטקיה]] שבדרום טורקיה), ואולי גם בשל מצב בריאותו הרופף, שב לצרפת כדי להימלט ממוותממה שחשב למוות בטוח. אך לרוע מזלו הצלבנים הצליחו לכבוש את אנטיוכיה ([[2 ביוני]] [[1098]]) ואת [[ירושלים]] ([[15 ביולי]] [[1099]]) - מה שפגע במוניטין שלו.
 
אשתו אדלה, שנפגעה מהתנהגותו זו, שכנעה אותו לשוב ל[[ארץ הקודש]]. מאוחר יותר ב-[[1099]] האפיפיור [[פסקליס השני]] איים לנדות את האצילים שלא מלאו את שבועתם לצאת למסע הצלב ואת אלה ששבו לארצותיהם מבלי להגיע לירושלים, ובהם סטפן השני, רוזן בלואה.
 
באביב של [[1101]] הוא יצא ל[[ארץ ישראל]] בחברת אצילים אחרים, וב-19 במאי 1102 נהרג בקרב ב[[קרב רמלה]]. (נפוצו שמועות כי נפל בידי המוסלמים ש[[עריפת ראש|ערפו את ראשו]]). מכתביו מלאי ההתלהבות מארץ ישראל לאשתו אדלה, מהווים מקור חשוב בדבר השתלשלות המאורעות של מסע הצלב הראשון.
 
[[קטגוריה:צלבנים]]