הכרעת רוב בדיינים – הבדלי גרסאות

המצווה מובאת ב[[פרשת משפטים]]: {{הדגשה|לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת|שמות כג ב|שמות כ"ג, ב}}. לפי פסוק זה, יש להטות את הדין אחרי דעת הרוב, אך לא במצב שמדובר בהכרעה "לרעות".

 

ב[[מכילתא]] (שמות, פרק כג) נאמר:

{{ציטוט|תוכן=ממשמע שאין אתה הווה עמהם לרעה, אבל אתה הווה עמהם לטובה. כיצד? שנים עשר מזכין ואחר עשר מחייבין – זכאי. שלושה עשר מחייבין ועשרה מזכין – חייב. או אחד עשר מזכין ושנים עשר מחייבין, שומע אני יהא חייב? תלמוד לומר: "לא תענה על ריב.}}

לפי מדרש זה, על מנת לזכות דרוש רוב רגיל, אולם על מנת לחייב דרוש [[רוב מיוחס]].

 

[[רש"י]] מפרש את הפסוק כאזהרה לדיינים לעמוד על דעתם אף כאשר הם בדעת מיעוט ודעתם תדחה, מול דעת הרוב שמורכב מרשעים: {{ציטוטון|אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם... אלא אמור את המשפט כאשר הוא (לפי דעתך), וקולר יהא תלוי בצוואר הרבים}}.

 

 

[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]

 

{{אין בינוויקי|12:23, 2 בדצמבר 2009 (IST)}}