תדלוק אווירי – הבדלי גרסאות

בדומה להתפתחויות רבות בהיסטוריה של התעופה, גם התדלוק האווירי הומצא במהלך [[שנות ה-20]] ו[[שנות ה-30|ה-30]] של [[המאה ה-20]].

 

 

התקדמות הפיתוח הייתה מהירה: בשנת [[1929]] ביצעה קבוצה של [[טייס|טייסים]] מ[[חיל האוויר האמריקאי|כוחות האוויר של צבא ארצות הברית]] טיסה רצופה של 150 שעות מעל [[לוס אנג'לס]], במטוס שכונה סימן שאלה. על המשימה פיקד [[רב סרן|מייג'ור]] [[קארל ספאץ]] - לימים [[גנרל]] בכיר. ב-[[1930]] ביצעו האחים האנטר טיסה רצופה של 533 שעות ו-40 דקות מעל [[שיקגו]]. בשנת [[1935]] פיתחו [[האחים קי]] צינור תדלוק בעל פיה המונעת שפיכה לא רצויה של דלק, ומיזערו את סכנת התדלוק האווירי. בעזרת המצאה זו הם שברו את שיאם של האחים האנטר בלמעלה ממאה שעות נוספות, והטיסו מטוס [[קורטיס רובין]] למעלה מ-27 [[יום|ימים]] ברציפות.

הטיסה הראשונה מסביב ל[[כדור הארץ]] ללא נחיתה בוצעה בשנת [[1949]]. [[מפציץ]] אסטרטגי אמריקאי מדגם B-50 טס במשך 94 שעות מבסיס חיל האוויר קורסוול שליד [[פורט וורת']] שב[[טקסס]], הקיף את כדור הארץ ונחת באותו בסיס. במהלך הטיסה תודלק המטוס באוויר שלוש פעמים: מעל [[אפריקה|מערב אפריקה]], באזור [[גואם]], ובין [[הוואי]] ל[[החוף המערבי של ארצות הברית|חוף המערבי]] של ארצות הברית. בטיסה זו הוכח כי באמצעות תדלוק אווירי ניתן להאריך את טווח הטיסה של מטוסים ככל הנדרש.

 

 

==מערכות תדלוק אווירי==