הכרעת רוב בדיינים – הבדלי גרסאות

מלבד דיונים משפטיים הבאים לפני [[בית דין]], כלל ההכרעה ברוב מיושם לעתים בפסיקת [[הלכה]] באופן כללי. כן מביא בעל [[ספר החינוך]] בהגדרת המצווה {{ציטוטון|לנטות אחרי רבים - והוא כשיפול מחלוקת בין החכמים '''בדין מדיני התורה כולה''', וכמו כן בדין פרטי כלומר בדין שיהא בין ראובן לשמעון...}}, כלומר העקרון קיים הן בפסיקת הלכה כללית והן למקרים פרטיים המובאים בפני בית דין.

 

 

בעניין מחלוקת הלכתית אשר בה צד אחד מרובה על חברו, אלא שמנגד המיעוט הוא של תלמידי חכמים גדולים יותר בהלכה, קיימת מחלוקת המובאת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|דף י"ד עמוד א}} אשר דנה בסוגייה בה נחלקו [[בית הלל ובית שמאי]], האם נהגו בית שמאי בחיי היום יום כשיטתם או שבפועל הלכו אחרי בית הלל, ומובא כי בתשובה לשאלה זו קיימת מחלוקת בין [[אמוראים]]: [[ריש לקיש]] ו[[רב (אמורא)|רב]] סוברים "לא עשו בית שמאי כדבריהם" ואילו [[רבי יוחנן]] ו[[שמואל]] סוברים "עשו ועשו". אחד מההסברים הניתנים למחלוקת אמוראים זו היא שלשיטת הסוברים שלא עשו בית שמאי כדבריהם - מכיוון שמעטים היו מבית הלל. ברם, לשיטת הסוברים "עשו ועשו" - מכיוון שהם "מחדדי טפי" כלומר מחודדים בחכמתם יותר מבית הלל{{הערה|התלמוד מסביר שדרך זו היא אם נאמר שהמחלוקת בין האמוראים היא לפני שיצאה [[בת קול]] ואמרה הלכה כבית הלל. אם מחלוקת האמוראים היא לאחר בת קול, יש להסבירה בצורה שונה, משום שהם חולקים האם משגיחים בבת קול או שאין משגיחים בה, כשיטת [[רבי יהושע]] במחלוקת [[תנורו של עכנאי]].}}.