סקליג מייקל – הבדלי גרסאות

|מפה=[[קובץ:Skelligssatmap HEB.jpg|250px]]<br /><br />{{מפת מיקום|מדינה=אירלנד|שם=סקליג מייקל |אורך=-10.533333|רוחב=51.766667|מפורט=כן|כותרת=לא|סוג=אתר היסטורי}}

}}

'''סקליג מייקל''' ([[אירית]] '''Sceilig Mhichíl''' - "סלע מיכאל"; [[אנגלית]] '''Skellig Michael''') הוא האי הגדול בקבוצת [[איי סקליג]] המונה שני איים. האי האחר הוא סקליג הקטן (Little Skellig), ועל כן ידוע סקליג מייקל גם בשם "סקליג הגדול" (Great Skellig).

 

 

== היסטוריה ==

בין [[המאה ה-6]] לכל המוקדם ל[[המאה ה-8|מאה ה-8]] היה האי למקום מקלט לקבוצה קטנה של [[נזיר]]ים אשר פרשו מהבלי העולם. הם הקימו מנזר על הפסגה הרחבה יחסית בצידו הצפון-מזרחי של האי אשר כלל ששה בתי כוורת ושני בתי תפילה. נראה כי בכל פרק זמן נתון התגוררו באי 13 נזירים לכל היותר.

 

ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]] התדרדרו תנאי המחיה בחוף ה[[האוקיינוס האטלנטי|אטלנטי]] של אירלנד במידה כזו, שמגורים במנזר משך כל השנה היו ככל הנראה לבלתי אפשריים. הסיבה להרעת התנאים קשורה בהתקררות אקלימית שהחלה בשנת [[1200]] לערך, ואשר אילצה את הנזירים למצוא מקלט ב[[באלינסקליגס]] (אנגלית Ballinskelligs; אירית Baile na Sceilge) שעל חופי אירלנד הסמוכים לאי. מאז לא שב המנזר להיות מיושב בידי נזירים באופן קבוע, הן בשל שינויי האקלים והן בשל כך שהכנסייה באירלנד החלה עוברת מדגם נזירי למבנה של [[דיוקסיה]] קהילתית.

 

הנזירים שהתיישבו בבאלינסקליגס המשיכו לתחזק את המנזר על האי ולעשות בו שימוש, ככל הנראה בחודשי הקיץ, והיו גם עולי רגל שביקרו באי. ב-[[1578]] החרימה המלכה [[אליזבת הראשונה]] את האי מידיהם של הנזירים והוא עבר לבעלות חילונית עד לשנת [[1820]]. באותה שנה רכשה החברה לשימור ולפיתוח נמל דבלין את האי והקימה עליו שני מגדלורים, והאי שוב יושב על ידי מפעיליהם. אחד משני המגדלורים פועל עד היום, אם כי הוא שופץ בשנות השישים של [[המאה ה-20]] ומאז [[1980]] הוא פועל באופן אוטומטי.

 

* [http://www.skelligexperience.com/index.html אתר The Skelling Experience]

* [http://www.pierreseche.com/mythe_skellig.html אודות האי (צרפתית)]

 

{{תבנית:אתרי מורשת עולמית באירלנד}}