נדיה בולאנז'ה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yoavd (שיחה | תרומות)
מ ←‏תלמידיה: קישורים פנימיים
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
[[תמונה:Nadia Boulanger.jpg|שמאל|ממוזער|נדיה בולאנז'ה]]
'''נדיה בולאנז'ה''' ([[צרפתית]]: Nadia Boulanger) {{כ}} ([[16 בספטמבר]] [[1887]] - [[22 באוקטובר]] [[1979]]) הייתה [[מלחין|מלחינה]], [[מנצח|מנצחת]]ת ו[[פרופסור]] ל[[מוזיקה]] בעלת השפעה רבה בעולם המוזיקה. היא לימדה רבים מחשובי המלחינים והמנצחים של [[המאה ה-20]].
'''נדיה בולאנז'ה''' Nadia Boulanger ‏
([[16 בספטמבר]] [[1887]] - [[22 באוקטובר]] [[1979]]) הייתה [[מלחין|מלחינה]], [[מנצח|מנצחת]] ו[[פרופסור]] ל[[מוזיקה]] בעלת השפעה רבה בעולם המוזיקה. היא לימדה רבים מחשובי המלחינים והמנצחים של [[המאה ה-20]].
 
==משפחתה==
 
סבתה של נדיה בולאנז'ה הייתה ה[[זמר|זמרת]]ת ז'ולייט בולנז'ה. סבה, פרדריק בולאנז'ה, זכה בפרס ראשון לנגינה בצב[[צ'לו ]]בשנתו החמישית (1797) בקונסרבטואר החדש של [[פריז]]. אביה, ארנסט בולאנז'ה למד בהמשך באותו [[קונסרבטוריון]] (בין מוריו היה [[שרל-ולנטין אלקאן]]) וזכה בפרס [[רומא]] בשנת [[1835]]. בשנים הבאות לימד באותו מוסד ופגש שם את אמה של נדיה, הנסיכה ה[[רוסיה|רוסיתרוסי]]ת ראיסה מישצקאיה.
 
==ביוגרפיה==
שורה 11 ⟵ 10:
חיי הרגש של נדיה בולאנז'ה התרכזו במידה רבה סביב אהבתה לאחותה, [[לילי בולאנז'ה]], שהייתה צעירה ממנה בשש שנים. לילי הייתה אחת מתלמידי ה[[הלחנה|קומפוזיציה]] הראשונים של נדיה, והנחייתה אחראית במידה רבה לכך, שלילי הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס רומא, בשנת [[1913]].
 
נדיה נכנסה לקונסרבטואר של פריז בגיל עשר. כאן למדה [[עוגב]] אצל אלכסנדר גילמן ואחר כך אצל [[שרל-מארי וידור]]. כן למדה קומפוזיציה אצל [[גבריאל פורה]]. אחרי שזכתה בפרס ראשון בעוגב, ליווי ו[[פוגה]], הגיעה למקום השני בפרס רומא בשנת [[1908]].
למקום השני בפרס רומא בשנת [[1908]].
 
בולאנז'ה, שאהבה להיקרא "מדמואזל", הייתה האישה הראשונה שניצחה על כמה [[תזמורת סימפונית|תזמורות]] סימפוניות]] חשובות, ביניהן [[הפילהרמונית של ניו יורק]], [[התזמורת הסימפונית של בוסטון]], [[תזמורת פילדלפיה]] וב[[אנגליה]], על [[תזמורת האלה]] ב[[מנצ'סטר]] ו[[תזמורת רשות השידור הבריטית]].
 
משרת ההוראה הראשונה שלה הייתה בבית הספר הגבוה למוזיקה של [[אלפרד קורטו]] בפריז, בשנת [[1916]]. אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] ([[1921]]) התמנתה לפרופסור ל[[הרמוניה]] בקונסרבטוריון ה[[אמריקה|אמריקאי]] למוזיקה בפונטנבלו, שם גילה אותה דור חדש של מלחינים אמריקאים (ראו להלן). עם הזמן הייתה למנהלת המוסד ([[1950]]). היא הורתה גם ב[[בית ספר לונגי למוזיקה|בית הספר לונגי למוזיקה]] ובקונסרבטואר של פריז.