לווייתנאים בתרבות – הבדלי גרסאות

נראה שהלווייתנים היוו השראה ליצורים אגדתיים המופיעים במיתולוגיה היוונית. כך, לדוגמה, מסופר ש[[אנדרומדה]] נכבלה לסלע על ידי מפלצת ימית איומה, ו[[פרסאוס]], בנו של [[זאוס]] שעבר במקום, התאהב בה, הפך את המפלצת לגוש אבן והתחתן עימה. גם ב[[תנ"ך]] מוזכר ה'''[[לווייתן (מיתולוגיה)|לווייתן]]''', שהוא מפלצת מים מיתית המתואר בדרך-כלל ב[[ציורי התנ"ך]] (בעקבות התיאור התנ"כי המופיע במספר פסוקים) כתנין עצום או כנחש ים אימתני. הלווייתן המקראי זכה להתייחסויות בדיוני ה[[תלמוד]], ב[[מדרש]]י אגדה, בסידור התפילה, בפרשנות מאוחרת כפירוש [[רש"י]] לתורה, ואף ב[[קבלה]]. ב[[נצרות]] מוצג הלווייתן כסמל של רוע וככוח שטני, שיושמד על ידי אלוהים ביום הדין. גם לפי התיאור התנ"כי המובא במספר פסוקים הלווייתן הוא יצור ימי, שבבוא היום ייהרג על ידי אלוהים: {{הדגשה|בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן, נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין, אֲשֶׁר בַּיָּם|[[ישעיהו]] כז פס' א}}; {{הדגשה|מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה' - כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ; מָלְאָה הָאָרֶץ, קִנְיָנֶךָ...זֶה, הַיָּם גָּדוֹל - וּרְחַב יָדָיִם...שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן; לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ|[[תהילים]] קד פס' כד-כו}}. התנ"ך, כפי שניתן לראות, מתאר את הלווייתן כבעל חיים עצום השוכן במצולות ים, המהווה עדות לעוצמת האל, לגדולתו ולתפארתו. ספר איוב מפליג בתיאור דמותו של הלווייתן, ומתארו כחיה הגדולה בים, שמנחיריה יוצא עשן, מפיה בוקעים ניצוצות אש, לבה כאבן רחיים ואף כלי נשק לא יכול לה. תיאור זה נועד להציג את רוממות הבורא מחד, ואת שפלות האדם וחולשתו מאידך. עד ימינו, המושג האנגלי Leviathan (לווייתן) משמש לציון מפלצות מיתיות, או בעלי חיים אדירי ממדים.

 

 

גם באמנות העתיקה לא נפקד מקומם של הלווייתנים והדולפינים. מכיוון שכאמור למעלה ללווייתנים ובייחוד לדולפינים היה מעמד חשוב במיתולוגיה ובתרבות היוונית העתיקה, הם אוזכרו גם ביצירות אומנות בנות התקופה. כבר ב[[התרבות המינואית|תרבות המינואית]] שהתקיימה ב[[כרתים]] בין 2,700 ל-1,450 לפנה"ס זכו הדולפינים לאזכורים בכלי-חרס ובמקומות אחרים. בהמשך נמצאו דמויות של לווייתנאים גם ב[[תבליט]]ים, בפיתוחים על-גבי [[אבן יקרה|אבנים יקרות]], במנורות, ב[[מטבע]]ות, ב[[פסיפס]]ים ואף ב[[מצבה|מצבות]]. בין האזכורים הללו, הייתה נפוצה במיוחד דמותו של [[אריון]] או של בנו של פוסידון [[טארס]] הרוכבים על גבי דולפין (כפי שניתן לראות בתמונה משמאל). באמנות ה[[נצרות|נוצרית]] המוקדמת, הדולפין אף היה אחד מסמלי הנצרות, לצד ה[[דג]].