גזע ולזונג – הבדלי גרסאות

מר ארנהולד הוא איש אמיד שהתעשר בכוחות עצמו לפני שנים רבות מעסקיו בתחום הכרייה, ש"הכניס לקופתו זרם הכנסות אדיר ובלתי מובס". בבית המידות שלו מתגוררים גם ילדיו הבוגרים קונץ ומרית וזוג התאומים בני התשע-עשרה זיגמונד וזיגלינד. בעוד ששני האחים הבגוריםהבוגרים עסוקים בעבודתם ובהכשרתם המקצועית - קונץ בצבא ומרית בלימודי המשפטים - מעבירים התאומים את זמנם בעיקר זה בחברת זו בחוסר מעש ובחילופי מחשבות נשגבות ומשכילות על ההישגים האמנותיים והאחרים של בני חוגם, לעתים קרובות בביקורת ארסית. הם עצמם אינם יצירתיים (אמירה שמהדהדת את מאמרו של וגנר "[[היהדות במוזיקה]]"). זיגמונד פרש מלימודי תולדות האמנות משום שלא יכול לסבול את הרגלי ההגיינה של חבריו לספסל הלימודים, וזילגינדוזיגלינד מיועדת להינשא לפקיד הממשלה הלא-יהודי פון בקרת. כבר בתחילת הנובלה מוזמן פון בקרת ל"ארוחת בוקר שנייה" בשעה שתים עשרה בצהריים, שבמהלכה הוא מושם ללעג ולקלס בהערותיהם העוקצניות והשנונות של התאומים. כל אמירה שלו זוכה לתגובה קטלנית, ולמרבה הפליאה התאומים מקבלים את חוסר האונים המוחלט שלו, "כאילו סברו ... שבני מינו אינם זקוקים להתגונן מפני הבדיחה".

את אחרי הצהריים מבלה זיגמונד בהכנות לביקור באופרה; כאשר נכנסת לחדרו זיגלינד, שסיימה את הכנותיה, הוא עסוק עדיין בהתגנדרות. אף שהשעה כבר דוחקת, הם מפלרטטים כמנהגם זה עם זו. הפעם הם מחמיאים האחד לשני על חלקות עורם: "'הנה אתה שוב חלק, חלק לגמרי', אמרה וליטפה את לחייו המגולחות. 'זרועותייך הקטנות נעימות כ‏סָ‏טֶ‏ן', אמר".

בבית האופרה מתרגשים התאומים מאוד מן העלילה, שבה תפקיד מרכזי לדמויות זיגמונד וזיגלינדה. גזע וזלונג הוא גזע אגדי ב[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]] וב[[שירת הניבלונגים]], ודמותו המיתולוגית של זיגמונד משתייכת לגזע זה.

לאחר שהם שבים מן הביקור בבית האופרה, הם סועדים בחופזה ארוחת ערב מבלי להחליף כמעט מילים, ופורשים איש לחדרו. לזיגמונד ברור שזיגלינדהשזיגלינד תבוא שוב לבקר בחדרו לאחל לו לילה טוב. הוא מתרגל סצינות מתוך האופרה מול המראה, ואחר כך צונח לנמנם על פרוות הדוב שעל הרצפה. זיגלינדהזיגלינד שנכנסת לחדר איננה מבחינה בו בתחילה, ואחר כך סבורה שהוא חולה או פצוע. עם זאת, היא מצטרפת אליו אל פרוות הדוב והתאומים שוב מתלטפים ומתעלסים, והתוצאה היא "סערה זריזה ולבסוף רק התייפחות". לאחר האקט של גילוי העריות שואלת זיגלינד אתהאת אחיה מה יהא על בקרת. בגירסהבגרסה שנמסרה לדפוס נגמרת הנובלה בתשובה "'ובכן', אמר, ולרגע ניבטו סימני ההיכר של גזעו בחדות רבה על פניו, 'הוא צריך להכיר לנו תודה. מעתה והלאה יהיה קיומו טריוויאלי פחות'". בנוסח המקורי של הנובלה שם מאן בפיו של זיגמונד את המשפט "Beganeft haben wir ihn, den Goi" שפירושו בגרמנית מתובלת באידיש, "רימינו אותו, את הגוי".