התחייה היוונית (אדריכלות) – הבדלי גרסאות

'''התחייה היוונית''' היא סגנון באדריכלות אשר רווח בסוף [[המאה ה-18]] ותחילת [[המאה ה-19]] בעיקר בצפון [[אירופה]] וב[[ארצות הברית]]. התחייה היוונית נחשבת לשלב האחרון בהתפתחות [[אדריכלות נאו קלאסית|האדריכלות הנאו קלאסית]], והשימוש הראשון במונח נעשה ב-[[1842]].<br />

אדריכלי סגנון התחייה היוונית ראו בעצמם אנשי מקצוע מעולים , והרבו בהשתלמויות ולימוד ארכיאולוגי של סגנון הבניה והעיצוב האדריכלי בתקופה של [[יוון העתיקה]].

 

===צפון אירופה===

*'''צרפת'''-סגנון הבניה של יוון העתיקה לא נחשב לפופולרי במיוחד בצרפת הן כמבני ציבור והן כארמונות וטירות פרטיות, ומבנים מעטים בלבד נבנו בסגנון זה בעיקר בתקופת הקיסרות השניה.

*'''סקנדינביה'''-מוטיבים שונים הקשורים לסגנון התחייה היוונית שולבו במבנים שרובם נבנו בסגנון הבארוק.

 

===צפון אמריקה===

*'''ארצות הברית'''-אדריכלות בסגנון התחייה היוונית הוצגה בארצות הברית בעיקר בזכותו של [[תומס ג'פרסון]]. <br />בשנת [[1803]] מינה את האדריכל בנג'מין הנרי לטרוב כמפקח על הבנייה הציבורית בארה"ב. המבנה המפורסם ביותר שלו הוא [[הקפיטול]] ב[[וושינגטון]] הבירה, אך בנוסף אליו תיכנן מבני ציבור נוספים בסגנון זה. תלמידיו של לטרוב המשיכו את דרכו האדריכלית בתכנונם של רב המבנים הממשלתיים בארה"ב שנבנו במאה ה-19.

*'''קנדה'''- הושפעה גם היא מן הבנייה המאסיבית בסגנון התחייה היוונית של שכנתה מדרום אם כי במידה צנועה יותר ופחות ראוותנית.

 

==צבעוניות==

בניגוד לרושם המתקבל מן המבנים המאוחרים שניבנו בסגנו האדריכלי של התחייה היוונית, ולפיו כל המבנים היו בגוונים של לבן, הרי שממצאים בחפירות ארכיאולוגיות העלו כי יתכן וחלק מן המבנים היו צבועים גם בצבעים אחרים.<br />

האדריכל הצרפתי ז'ק איגנס היטורף טען כי המקדשים ביוון העתיקה היו צבועים בגוון של [[אוכרה]], ואילו הפיתוחים והקישוטים של המבנה הודגשו באדום , כחול, ירוק, וזהב.<br /> כמובן שרעיונות אלה עוררו חילוקי דעות עזים בקרב אנשי המקצוע, מכיוון שאצרו בתוכם קריאת תיגר מהותית על הרעיון האוטופי הפנימי הטבעי והטהור של העבר המפואר.