האשמיה – הבדלי גרסאות

ההאשמיהה'''האשמיה''' הייתה [[תנועה]] [[דת|דתית]] ופוליטיתו[[פוליטיקה|פוליטית]] במחצית הראשונה של המאה ה-8 לספירה. התנועה החלה את דרכה כפלג של כת העה[[ע'לאת]] הקיסאניהה[[קיסאניה]] השיעיתה[[שיעה|שיעית]], מיסודם של תלמידי [[אל-מוח'תאר|אל-מח'תאר]] אשר מרד באומייםב[[בית אומיה|אומיים]] והאמין כי [[מוחמד אבן אל-חנפיה|מחמד בן אל-חנפיה]], אחד מבני [[עלי]], זכאי לשלטון. ההאשמיה זכתה להשפעה דומיננטית והיא אומצה על ידי [[בית עבאס]] שניכס אותה ככלי לעליהלחיזוק לשלטוןהתמיכה בו. לאחר המהפכה העבאסית בהובלת [[אבו מוסלים|אבו מוסלםמסלם]] בשנת [[750]] לספירה העבאסים התנכרו לתנועה וזו ירדה מבמת ההיסטוריה.

ראשיתה של תנועת ההאשמיה במאורעותיה של [[מלחמת האזרחים האסלאמית השניה]] בימיו של [[יזיד הראשון|יזיד]] וממשיכיו (680-692). לאחר מותו של [[מועאויה הראשון|מעאויה]] פרצה שורת מרידות בכל רחבי הח'ליפות. אחת מהמרידות הללו התרחשה באזור [[כופה]] שבעיראקשב[[עיראק]]. המרד פרץ בשנת [[686]] בראשותו של אל-מח'תאר אל-ת'קפי, הדאעיה[[דעוה|דאעי]] או המטיף הדתי של מוחמד בן אל-חנפיה, בנו של עלי מאישתו חולה שמשבט אל-חנפיה. לאחר שהמרד הובס וצבאותיו של אל-מח'תאר פוזרו כמוץ ברוח בידי מצעב בן אל-זביר, מורד אחר מחצי האי ערב בשנת [[687]], החלה אמונה שמוחמד בן אל-חנפיה [[ע'יבה|המשיך לחיות בהסתר]] ושהוא או אחד מצאצאיו עתידים יהיו [[מהדי|לבוא ולגאול את העולם]] באחרית הימים. הקבוצה שהתפתחה כונתה בתחילה מח'תאריה על שם אל-מח'תאר אך בהמשך אימצה את השם אל-קיסאניה על שם אחד מתלמידיו של אל-מח'תאר ושומר ראשו ה[[מואלי|מולא]] אבו עמרא אל-קיסאני שהמשיך את דרכו לאחר מותו.

בעשורים הבאים התפצלה תנועת הקיסאניה למספר פלגים שהכירו בצאצאים שונים של מוחמד בן אל-חנפיה כאמאםכ[[אמאם]], מושג אשר באותה התקופה הייתה משמעותו טוען למנהיגות הלגיטימית על הקהילה מבית מוחמד ועלי ([[אהל אל-בית]]). הכת העיקרית קיבלה עליה את עולו של עבדאללה אבו האשם, בנו הבכור של מוחמד בן אל-חנפיה. הם פעלו בעיקר בקרב המואלי של דרום עיראק ופרסו[[פרס]]. הם גילו עמדה אנטי-אומאית נחרצת וביקשו להשיב לשלטון למשפחת הנביא. ההאשמיה הייתה הכת השיעית הגדולה בימיה וממרכזה שבכופה הפיצה את רעיונותיה המהפכניים הרחק עד ל[[ח'וראסאן]]. לאחר מותו של אבו האשם נחלקה העדה ל-5 כתות, אשר אחת מהן הכירה במוחמד בן עלי בן [[אבן אל-עבאס|עבדאללה]] בן [[אל-עבאס]] מבית עבאס כאמאם. הם האמינו בכך שערב פטירתו חשוך-ילדים בשנת [[716]] מינה אבו האשם את מוחמד בן עלי (אביו של הח'ליף העבאסי הראשון [[א-ספאח]]) כיורש ("[[וצי]]"). מוחמד בן עלי נפטר בשנת [[744]] והנהגת התנועה עברה לבנו אבראהים. הלהט המשיחי וההתמרמרות משלטון בית אומיה המושחת התפרצה באזור [[איראן]] בשלהי העשור החמישי של המאה השמינית.