|
מאז ביקורו הראשון ברומא נהג פלאדיו לסקור בנינים רומיים חרבים, למדוד ולשרטט את שרידיהם. הוא גם ניסה כוחו בשחזור תוכניתם ומבנה העל, בהוספת עיטורים שלא מצא עדות לקיומם, והרשה לעצמו דברי ביקורת על דעות של אנשים אחרים בדבר זיהוי המבנה ושחזור תוכניתו . "ארבעת הספרים" הוא במידה רבה ספר מקצועי לאדריכל. גם אם היה בו הרצון לשוות לספר את האופי הלמדני, ההומניסטי, הרי שפרט לאזכורים היסטוריים אחדים ([[הרודוטוס]], [[יוליוס קיסר]], [[טקיטוס]]) , החיבור הוא טכני למדי.
==מבנה החיבור ותוכנו==
החיבור , כשמו, מורכב מארבעה "ספרים", שנועדו להציג אספקטים שונים של התאוריה האדריכלית, ממוינים לפי נושאים, והם: עקרונות האדריכלות בספר הראשון, בנייה פרטית- בשני, בנייה ציבורית - בשלישי, מקדשים עתיקים - ברביעי.
===ספר ראשון===
ספר ראשון: לאחר ההקדשה לפטרונו עוסק המחבר בעיקרי תורת האדריכלות. מיד בהתחלה הוא מעלה על נס את שלושת העיקרים שקיבל מוויטרוביוס, שלאורם יש לבנות כל בניין, והם: השימושיות או הנוחות, היציבות והיופי Utilitas, Firmitas, Venutitas. את חלקו המרכזי של הספר תופס העיסוק בחמשת הסדרים: ה[[סדר הטוסקני]], ה[[סדר הדורי]], ה[[סדר היוני]], ה[[סדר הקורינתי]] וה[[סדר המורכב]]. מוויטרוביוס קיבלו האדריכלים רק ארבעה סדרים, שכן הסדר המורכב (מורכב מאלמנטים של הכותרת היונית והקורינתית גם יחד) היה בשימוש באדריכלות הרומית לאחר ימיו של ויטרוביוס. אלברטי הוסיף את הסדר המורכב לקבוצת הסדרים, אך היה זה [[סבסטיאנו סרליו]] שפרסמם לראשונה, בצירוף האיור המתאים, והפך בכך את קבוצת חמשת הסדרים הקלאסיים לקאנונית.
שתי סוגיות שעניינם נגזר מתורת הפרופורציות שניסח ויטרוביוס נדונו אצל סבסטיאנו סרליו, [[ג'אקופו בארוצי דה ויניולה]], פלאדיו ואחרים. האחת הוא היחס שבין קוטר העמוד לגובהו בסדרים השונים, והשניה - היחס שבין קוטר העמוד למרווח הבין-עמודי. ויטרוביוס דן בכל אחת מן הסוגיות האלה בנפרד. פלאדיו ניסה למזג בין שתי הסוגיות. היה בתיאור ובאיורים המפורטים כדי לתת לכל אדריכל הדרכה מפורטת כיצד לעצב את חמשת הסדרים, וכיצד לבנות סטווים, לוג'יות מקורות בגמלון, וכדומה.
===ספר שני===
ספר שני: ויטרוביוס כתב בספרו כי על האדריכל לא רק לבנות אלא גם לכתוב אודות הבניינים שבנה. הספר השני עוסק בבנייה הפרטית ועוסק במבנים הפרטיים - וילות וארמונות - שהקים פלאדיו בעצמו. הטקסט והאיורים נכתבו אפוא ברוח המלצתו של ויטרוביוס. הספר השני איננו רק תיק העבודות של פלאדיו, במילה ובשרטוט, אלא שהוא מבטא את התפיסה שלו כמתכנן ומעצב. מספר עקרונות הן ברוח פועלו של ויטרוביוס, כמו הצורך להתאים את הבית לצרכיו ולמעמדו של בעליו. או ההשוואה בין בניין לבין גוף האדם. כשם שיש בין אבריו של אדם הפונים החוצה, גלויים לעין כל מפאת יופיים, ויש אחרים המוסתרים בתוך גופו, מפאת המבוכה שהם עלולים לגרום, כך בבניין יש חדרים וחלקים אחרים שהם לראווה כמו קומת מגורי האדון (piano nobile) , ואחרים - כמו מטבח ושירותים שיש להצניעם במרתף. גם עניינים אחרים הם חלק מתפיסתו התכנונית, והוא דן בצורך להתאים את גודל החדרים השונים לתפקיד שהם ממלאים; לעומת זאת הדגש הרב לשימוש בסימטריה דו-צדדית בתוכנית ובחזיתות עולה בבירור מן האיורים הרבים.
===ספר שלישי===
ספר שלישי: חלקו העיקרי של הספר עוסק ב[[דרכים]] ובעיקר ב[[גשר]]ים. זהו נושא הנדסי מובהק, שהרומאים הגיעו בו להישגים נכבדים, ומשום מה אין הוא זוכה כלל להתייחסות אצל ויטרוביוס. החלק המוקדש לגשרים, בנויים עץ או אבן, הוא תוספת חשובה. בעוד שבמקומות אחרים בחיבור, צמוד פלאדיו לויטרוביוס במידה רבה, הרי כאן הוא ניתק ממנו לגמרי, בהביאו לפני הקורא את דיווח על גשרים רומיים עתיקים בצירוף תוכניות ונתונים מפורטים על גשרים פרי תכנונו (מפורסם בהם הגשר ב[[בסאנו דל גראפה]]), בין אם בוצעו בפועל, בין אם נשארו על הנייר.
בחלקו השני של הספר דן פלאדיו בסוגיות עירוניות. אין הוא מתאר תיאור כללי של העיר, אלא דן רק בכיכר העיר, ובשני סוגי מבנים הסמוכים לה: הבסיליקה, מקום ששימש בעיקר כ[[בית משפט]], וה[[פליסטרה]]. אבל דווקא ה[[בסיליקה]] של ויצ'נזה, הבניין המפורסם ביותר של פלאדיו, שהפך לסמל העיר, ושגם הוא עצמו הילל אותו, זכה רק לתיאור סתמי קצר.
===ספר רביעי===
ספר רביעי: זהו הארוך והמפורט ביותר מבין ארבעת הספרים, והוא מוקדש כולו, לתיאור בניני ציבור, שכמעט כולם, למעט יוצא מן הכלל אחד, הם מקדשים רומיים עתיקים. חמשת הפרקים הראשונים דנים בסוגיות אדריכליות כללית הנוגעות למקדשים, במידה רבה במתכונת דומה לזו שבה השתמש ויטרוביוס. בחירת המקום למקדש, תוכנית המקדש ואופי עיטוריו, וכדומה.
פלאדיו מצביע על ההבדל בין המקדשים הרומיים, שהיו בתי יראה לאמונות פגאניות ובין הכנסייה בימיו, והאמונה באל יחיד. במקומות אחרים הוא מערפל מעט את המעבר בין שני סוגי הבניינים. אמנם התוכנית העגולה נחשבה בעיניו כאידאלית הן למקדשים הקדומים והן לכנסייה, אך הדרישות הפולחניות/ טקסיות של הכנסיות הכריעו את הכף דווקא ליצירת כנסיות מאורכות.
|
