שיטת הרבדים – הבדלי גרסאות

תומכי השיטה טוענים שהלימוד בדרך זו "מציעה דרך בהירה ומעניינת ללימוד תורה שבעל פה. השיטה מעניקה לכל אדם כלים להתמודד בעצמו עם דף הגמרא ולהבין את דרך השתלשלותה של תורה שבעל פה".

 

# שוללי השיטה מסתייגים מאיחור חתימת התלמוד (ע"י שיטת הרבדים<ref>כמובא [http://www.talmud-revadim.co.il/read_h.php?id=37 באתר השיטה].</ref>) לתקופה המאוחרת לתקופת החתימה המקובלת במסורת היהודית<ref>ר' במאמר [http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=32214&Word=רבדים&gilayon=1073&mador= האמת על שיטת הרבדים]: "''כל ילד בכיתה ד' יודע שאת התלמוד הבבלי סידרו וערכו רבינא ורב אשי, וכאן המרצה עומד בתקיפות בדעתו, ואף מביא סיוע מדברי מורו ורבו פרופ' מאיר שמחה פלדבלום המנוח: 'שאין לדבר על רב אשי ורבינא כמסדרי התלמוד' (ציטוט מדוייק). המשפט ההרסני הזה קורע ושוסע את התלמוד הקדוש שלנו, וכותת אותו לחלקים חשובים יותר וחשובים פחות ובכלל לא חשובים, כלומר: התלמוד איננו הסמכות ההלכתית שלנו... השיטה האקדמית אותה רוצה להחדיר ד"ר היימן לישיבותינו הקדושות טוענת שרוב כל דף ודף, בכל הש"ס כולו, הוא מתקופת הסבוראים או מן הגאונים. ומה רע במחשבה כזו? כאמור לעיל, יש כאן חורבן של כל המסורת התלמודית עם השלכה לפסיקת ה[[הלכה]]... [[רש"י]] מפורש בבבא מציעא פ"ו ע"א ובסנהדרין ל' ע"א, ו[[הרמב"ם]] בהקדמתו ל'יד החזקה', הכותבים שאת התלמוד חתמו רבינא ורב אשי וממול ניצב פרופסור באוניברסיטה שכתב תיזה מהפכנית, שהתלמוד נחתם מאות שנים לאחר מה שסברו רש"י והרמב"ם וכל עם ישראל, למי נאמין? באיזו שיטה נלך? אין אפשרות לאחז את עיני הבריות במשפטים סותרים ובשיטה פתלתלה ולומר: התלמוד הוא קדוש ולאו בר סמכא, כל התלמוד מקובל עלינו ללא עוררין אבל השקלא וטריא איננה מחייבת''".</ref>. לטענת חלק מן המתנגדים, יש בכך משום ערעור סמכותו ההלכתית של התלמוד הבבלי, באשר לשיטתם סמכותו נובעת מהיותו פרי הסכמה של רוב חכמי ישראל שבאותו זמן<ref>עי' כסף משנה פ"ב מהל' ממרים ה"א: "ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה".</ref> - טענה המתערערת עם איחור החתימה לתקופת ה[[סבוראים]] וה[[גאונים]]<ref>ובפרט, שלטענת שיטת הרבדים (ר' מ"ש פלדבלום, "פסקיו של הרמב"ם והחומר הסתמי שבבבלי", ספר היובל של האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תרפ"ח-תרפ"ט / תשל"ט-תש"ם, חלק עברי, עורכים ש' בארון וי' ברזילי, ירושלים תש"ם, עמ' קיא-קכ; וכן [http://www.daat.co.il/daat/toshba/horaat/hareka-2.doc הרקע העיוני לשיטת רבדים] (מאת ד"ר פנחס היימן ויהושע דוד אלישיב, עמ' 47-48), הרמב"ם ו[[ראשונים]] נוספים פסקו שלא כדברי הסתמא. (כלומר, לשיטת הרבדים, חלק מהראשונים לא ראה עצמו מחוייב לדברי הסתמא שבתלמוד).</ref>.

# כמו כן, הלימוד של רובד אחד (למשל, המשנה) במנותק ובאופן עצמאי מהפרשנות לו ברבדים מעליו (הפרשנות התלמודית), מבטא את טענת שיטת הרבדים<ref>ר' [http://www.daat.co.il/daat/toshba/horaat/hareka-2.doc במאמר הנ"ל] (עמ' 46-47) ש[http://www.daatemet.org.il/questions/index.cfm?MESSAGEID=1942 כך טוענים] בעלי שיטת הרבדים.</ref>, שחכמי הרובד המאוחר (האמוראים) פירשו את הרובד הקדום בשונה מהכוונה המקורית של הדברים (במתכוון), דבר שהוא מנוגד לתפיסה היהודית המסורתית<ref>ר' דברי הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א (בסיום [http://www.tora.co.il/shiurim/gutel/revadim.doc מאמר מאת הרב נריה גוטל], עמ' 19): "ואין צריך לבאר גודל הסכנה שבלימוד כזה, שבכל סוגיה יביעו חוקרים ותלמידיהם מה שנראה לדעתם הצדק, ושאר ה'מאן דאמר' לא דיברו רק למצוא עילה שיהיה אפשר לחלוק על המשנה, רחמנא ליצלן (- ה' יצילנו) מהאי דעתא".</ref>.