יד ענוגה (מיצב) – הבדלי גרסאות

}}

 

 

העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה קבוצתית גדולה בשם "אמן-חברה-אמן" שהתקיימה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]]. התצוגה במוזיאון כללה הגדלה של כתבה עיתונאית - "סיפורו של יוסף זיאד כפי שסופר לד"ר לרוי פריזן" המתארת התעללות והשפלה שעבר יוסף זיאד, [[פלסטיני]] מ[[חברון]], בידי חיילי [[צה"ל]]. לצד הכתבה הונח שולחן ועליו [[רשמקול]] ובו [[קלטת שמע|קלטת]] שבה שר גרשוני את שירו של [[זלמן שניאור]] "יד ענוגה". ההקלטה שודרה אחת לשעה בעזרת [[רמקול]] אשר הונח על גגו של המוזיאון.

לתצוגת העבודה במוזיאון קדמה שורה של עבודות הכנה אשר הוצגו באירועים שונים. כבר בשנת [[1971]] יצר גרשוני [[רישום]] שבו מופיע שם השיר על גבי דף מפנקס רישומים, כחלק מסדרה של עבודות העוסקות בזיכרון האישי של האמן. בשנת [[1975]] הושמעה הקלטת השיר מראש ביתן ב[[מוזיאון ישראל]] ב[[ירושלים]] ובשנה שלאחר מכן ב[[בית האמנים ע"ש זריצקי|בית האמנים]] ב[[תל אביב]]<ref>גדעון עפרת, "גרשוני באפור", '''סטודיו''', גיליון מס' 40, ינואר 1993, עמ' 23.</ref>.

 

 

בקטלוג התערוכה הסביר גרשוני את בחירתו בשיר כנובעת ממניעים פוליטיים ורגשיים כאחד: "אם אני אגיד שהשיר הוא מלפני 50 שנה ומקורו בתקופות של התיישבות מסוימת בארץ, וציונות מסוימת, האם זה אומר משהו? לשיר יש משמעות רגשית בשבילי. המנגינה היא בעלת מוטיבים מזרחיים. אני שר אותה כמו שאני זוכר ש[[אילקה רווה]] היה שר את השיר במועדוני לילה ב[[יפו]], והוא שר כמו שהיו שרים פעם, בזמן ההתלהבות המזרחית, כשעדיין ניסו להיות מושפעים מהמזרח. בפס קול שמופיע כאן אני כאילו יושב ולומד לעצמי איך אני צריך לשיר יד ענוגה נכון" <ref>אירית סגולי, "האדום שלי הוא דמך היקר", '''סטודיו''', גיליון מס' 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 38-39.</ref>.