יד ענוגה (מיצב)

מיצב מ-1975–1978 מאת האמן הישראלי משה גרשוני

"יד ענוגה" (19751978) הוא מיצב מאת האמן הישראלי משה גרשוני.

יד ענוגה
מראה שחזור (2003)
מראה שחזור (2003)
מידע כללי
אמן משה גרשוני
תאריך יצירה 1978-1975
טכניקה וחומרים מיצב; עבודת קול וטקסט
נתונים על היצירה
מיקום המדרשה לאמנות

העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה קבוצתית גדולה בשם "אמן - חברה - אמן" שהתקיימה במוזיאון תל אביב לאמנות. התצוגה במוזיאון כללה הגדלה של כתבה עיתונאית - "סיפורו של יוסף זיאד כפי שסופר לד"ר לרוי פריזן", שפורסמה ב-1 במאי 1976 בעיתון "הארץ", המתארת התעללות והשפלה שעבר יוסף זיאד, פלסטיני מחברון, בידי חיילי צה"ל. לצד הכתבה הונח שולחן ועליו רשמקול ובו קלטת שבה שר גרשוני את שירו של זלמן שניאור "יד ענוגה". ההקלטה שודרה אחת לשעה בעזרת רמקול אשר הונח על גגו של המוזיאון.

לתצוגת העבודה במוזיאון קדמה שורה של עבודות הכנה אשר הוצגו באירועים שונים. כבר בשנת 1971 יצר גרשוני רישום שבו מופיע שם השיר על גבי דף מפנקס, כחלק מסדרה של עבודות העוסקות בזיכרון האישי של האמן. בשנת 1975 הושמעה הקלטת השיר מראש גג מוזיאון ישראל בירושלים בתערוכה "סדנה פתוחה", ובשנה שלאחר מכן בבית האמנים בתל אביב[1].

השיר "יד ענוגה", שהתפרסם בפי הזמר יוסף שפינדל בשנות השלושים של המאה ה-20, שילב שיר אהבה נוגה עם מנגינה בדווית[2], באופן הדומה לשירים רבים מאותה תקופה. השיר זכה לביצוע מחודש בשנות החמישים בידי אילקה רווה במועדון החמאם ביפו.

בקטלוג התערוכה הסביר גרשוני את בחירתו בשיר כנובעת ממניעים פוליטיים ורגשיים כאחד:

אם אני אגיד שהשיר הוא מלפני 50 שנה ומקורו בתקופות של התיישבות מסוימת בארץ, וציונות מסוימת, האם זה אומר משהו? לשיר יש משמעות רגשית בשבילי. המנגינה היא בעלת מוטיבים מזרחיים. אני שר אותה כמו שאני זוכר שאילקה רווה היה שר את השיר במועדוני לילה ביפו, והוא שר כמו שהיו שרים פעם, בזמן ההתלהבות המזרחית, כשעדיין ניסו להיות מושפעים מהמזרח. בפס קול שמופיע כאן אני כאילו יושב ולומד לעצמי איך אני צריך לשיר יד ענוגה נכון.

אירית סגולי, "האדום שלי הוא דמך היקר", סטודיו, גיליון מס' 76, אוקטובר-נובמבר 1996, עמ' 38-39.

העבודה "יד ענוגה" שוחזרה על ידי האוצרת וחוקרת האומנות, אירית סגולי, לתצוגה בגלריה של בית הספר לאמנות "המדרשה" ברחוב דיזנגוף בתל אביב ומוצגת בתצוגת קבע שם. בשנת 2008 הוצגה העבודה גם בתערוכה "גופי עצמי: שנות השבעים באמנות ישראל" במוזיאון תל אביב לאמנות.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גדעון עפרת, "גרשוני באפור", סטודיו 40 (ינואר 1993), עמ' 23.
  2. ^ יוסף ספיבק רואה את הלחן כמושפע ממקור סורי. ראו מאמרו "ראשי פרקים בתולדות הזמר העברי".