תקופת אשיקאגה – הבדלי גרסאות

פן נוסף בהתעוררות התרבותית בתקופת אשיקאגה היה העניין המחודש בדת ה[[שינטו]], שעל אף קיומה הרציף במאות שקדמו לתקופה, נחשבה לדת שניהשנייה במעלה ביפן לאחר ה[[בודהיזם]]. למעשה השינטו, שהייתה חסרת כתבי קודש ממשיים ותפילות סדורות, החלה לאמץ את הטקסים של זרם ה[[שינגון בודהיזם|שינגון]] בבודהיזם, ולמעשה נטמעה בבודהיזם כמעט לחלוטין. פלישת המונגולים ליפן שהתרחשה בסוף [[תקופת קאמאקורה]] (סוף [[המאה ה-13]]), העלתה מחדש בעם היפני את ההכרה בחשיבותן של הרוחות האלוהיות (ה'''קאמיקאזה'''), מאחר ותבוסת המונגולים נזקפה להתערבות של רוחות שכאלה. פחות מ-50 שנים לאחר הפלישה המונגולית החלו להופיע מחדש פרסומים העוסקים בחשיבות היותו של הקיסר צאצא של אלת השמש '''אמאטראסו''', תפיסה שקושרת מחדש את חצר המלוכה לאלי השינטו. למעט חיזוק מעמדו של הקיסר כאל עלי אדמות, סיפקו הפרסומים את השקפתה של השינטו על ההיסטוריה היפנית, שהאדירה את אלוהותם של כלל בני העם היפני, ואת עליונותה של יפן כלפי סין ו[[הודו]]. התפיסה הזו, שחיזקה את הרוח הפטריוטית של היפנים, הלכה והתעצמה והביאה, בתקופה שבין [[המאה ה-14]] ל[[המאה ה-17|מאה ה-17]], להפיכתה של השינטו לדת בעלת [[פילוסופיה]] ייחודית (שמבוססת על ה[[קונפוציוס|קונפוציזם]] והבודהיזם) ואשר מהווה את הדת המרכזית בקיסרות.