השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה – הבדלי גרסאות

 

בתקופת השלטון הסובייטי שידרה ברית המועצות שידורי [[תעמולה]] באמצעות תחנה שנקראה "קול השלום והקידמה". התחנה החלה לשדר בנובמבר [[1964]], מהמשדרים של רדיו מוסקבה. השידורים היו מיועדים בראשיתם לארצות [[דרום אמריקה]], ושודרו בשפה ה[[ספרדית]], ובהמשך ליתר ארצות תבל בשלל שפות. זאת בנוסף לשידורי החוץ הקודמים של רדיו מוסקבה ב[[אנגלית]], [[צרפתית]] ו[[גרמנית]].

 

 

רדיו מוסקבה בחר בדרך מתוחכמת של תעמולה בכנותו את התחנה, בפתיחת כל שידור, בכינוי "תחנת השידור של דעת הקהל הסובייטית", כאילו ברית המועצות היא מדינה חופשית שיש לה דעת קהל והתחנה היא לכאורה תחנה לא רשמית שאיננה מבטאת את דעת השלטונות, אלא תחנה ציבורית המבטאת דעת קהל חופשית. השידורים נקטו בנימה שקטה ובלתי מתלהמת, אך הם ביטאו את עמדתה הקשוחה של ברית המועצות בכל נושא בין לאומי.

 

 

לאחר עלייתו לשלטון של [[מיכאיל גורבצ'וב]] בשנת [[1985]] והנהגת משטר ה[[גלאסנוסט]] וה[[פרסטרויקה]] התמתנו שידורי התחנה והפכו לעניניים יותר. ההתמתנות לא הייתה מיידית ועוד באוגוסט [[1987]] נאמר בשידור העברי כי טילי [[יריחו (טיל)|יריחו 2]] "מהווים קריאת תגר ישירה על ברית המועצות" וכי "על מנהיגי ישראל לחשוב פעמיים על השפעת פיתוח הטיל היכול לפגוע בטריטוריה סובייטית".

בהמשך תקופת שלטונו של גורבצ'וב החלו גישושים ומגעים לחידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל, שנותקו בעקבות [[מלחמת ששת הימים]]. בראשונה חודשו היחסים ה[[קונסוליה|קונסולריים]]. בקיץ שנת [[1991]], לקראת פירוקה של ברית המועצות, חדלה תחנת "קול השלום והקידמה" לשדר את השידור העברי. ממש על סף פירוק ברית המועצות, חודשו ב-[[31 בדצמבר]] 1991 אף היחסים הדיפלומטיים ו[[אלכסנדר בובין]] הגיש את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל [[חיים הרצוג]].

 

 

[[קטגוריה:תחנות רדיו זרות בשפה העברית]]