חוזה טילזיט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור לדף פירושונים |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Tilsitz 1807.JPG|שמאל|ממוזער|250px|נפוליאון והצאר אלכסנדר נפגשים על האסדה בנהר הניימן]]
'''חוזה טילזיט''' הוא שמם של שני חוזי שלום נפרדים שנחתמו בין [[נפוליאון בונפרטה]], [[האימפריה הצרפתית הראשונה|קיסר צרפת]], לבין שליטי [[רוסיה]] ו[[פרוסיה]], החברות המרכזיות ב[[הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית|קואליציה האנטי-צרפתית הרביעית]]. החוזה הראשון, עם [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה]], נחתם ב-[[7 ביולי]] [[1807]], על גבי אסדה שהוצבה על נהר [[ניימן]] בעיר טילזיט שבפרוסיה המזרחית (כיום [[סובצק]] במובלעת [[קלינינגרד]]) . החוזה השני, עם [[פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה]], נחתם כעבור יומיים.
ב-[[14 ביוני]] [[1807]] הביס נפוליאון את צבא רוסיה בפיקוד הגנרל בניגסן ב[[קרב פרידלנד]], בצפון מזרח פרוסיה. עם קבלת הידיעות על תבוסת צבאו, הורה אלכסנדר הראשון לנסיך דמיטרי לובאנוב-רוסטובסקי להגיע אל המחנה הצרפתי כדי לפתוח בשיחות שלום בין הצדדים. מלבד הנציג הרוסי הגיע אל מחנה נפוליאון גם נציג [[פרוסיה]], גנרל קלקרייט, עם מטרה זהה לזו של לובאנוב, אך נפוליאון סירב בתוקף לשליח הפרוסי בטענה הפשוטה כי הברית היחידה בה הוא מעוניין היא ברית עם הצאר הרוסי. נפוליאון פתח ב[[משא ומתן]] עם הצאר הרוסי וגילה נדיבות כלפי הרוסים המפסידים, שנותרו עדיין רבי-עוצמה, בתקווה למשוך אותם לצדו. בסעיפים הסודיים של ההסכם התחייבו רוסיה וצרפת להגנה הדדית, ורוסיה הסכימה להצטרף ל[[המערכת היבשתית|מערכת היבשתית]], החרם שהטיל נפוליאון על הסחר הבריטי עם יבשת אירופה.
יחסו של נפוליאון לפרוסים היה שונה. לאחר שהנחיל להם תבוסה מוחצת ב[[קרב יינה-אאורשטאט]] ב-[[1806]], וכבש את [[עיר בירה|בירתם]] [[ברלין]], ביקש נפוליאון להפוך את פרוסיה המוכה למדינה מדרגה שנייה. תנאי השלום שהוכתבו לפרוסיה היו משפילים: פרוסיה איבדה כמחצית שטחה ויותר ממחצית הכנסותיה, הואיל והשטחים שנלקחו היו העשירים ביותר. החלק של פרוסיה שממערב
במזרח, כמעט כל השטח שקיבלה פרוסיה על חשבון פולין ב[[חלוקת פולין|חלוקות פולין השנייה והשלישית]] נלקח ממנה: מחוז [[ביאליסטוק]] נמסר לרוסים ושאר השטח ל[[הדוכסות הגדולה של ורשה|דוכסות הגדולה של ורשה]], מדינת-חסות חדשה של צרפת שנמסרה לשליטת מלך [[סקסוניה]], שהיה צאצא של מלכי פולין. על פי החוזה, נקבע מעבר בטוח עבור צבא [[סקסוניה]], בין סקסוניה לדוכסות וורשה, בתוך [[שלזיה]].
עוד נדרשה פרוסיה לוותר על שליטתה ב[[דנציג]], שהוחזר לה מעמדה כ[[עיר חופשית]]. דנציג וסביבתה היו לאזור חופשי בהגנה משותפת של פרוסיה וסקסוניה, אולם עד להשגת שלום כולל, הורשתה צרפת להחזיק בה צבא.
נוסף על המחיר הטריטוריאלי, נדרשו הפרוסים לשלם לצרפת פיצויי מלחמה כבדים, ולהגביל את גודלו של צבאם ל-40,000 חיילים בלבד.
רוסיה ופרוסיה הכירו באופן רשמי בשינויים שהנהיג נפוליאון ברחבי אירופה. צרפת הכירה בהמשך קיומן של הדוכסויות של [[סקסה-קובורג]], [[אולדנבורג]] ו[[מקלנבורג-שווריין]] שהיו בעלות ברית של רוסיה. עם זאת, צרפת הורשתה להמשיך להחזיק צבא ב[[נמל]]ים של [[אולדנבורג]] ו[[מקלנבורג-שווריין]] עד השגת שלום עם בריטניה <ref>[http://books.google.com/books?id=cC82AAAAMAAJ Walter Scott, '''The life of Napoleon Buonaparte, Emperor of the French''', Carey, Lea & Carey, 1827], pages 142-143</ref>.
[[שר חוץ|שר החוץ]] של נפוליאון, [[שארל מוריס דה טליראן|טליראן]], התנגד לתנאים הנוקשים שהושתו על פרוסיה, מחשש שיעוררו תגובת-נגד קשה ורצון לנקמה.
בעקבות חוזה טילזיט נמצא נפוליאון בפסגת הצלחתו המדינית. שלוש יריבותיו הגדולות נמצאו במצב של שלום איתו (רוסיה ופרוסיה הצטרפו בטילזיט ל[[אוסטריה]], שיצאה זמנית ממעגל אויביו של נפוליאון לאחר שנאלצה לחתום על [[חוזה פרסבורג]] ב-[[1805]]). מולו ניצבה [[בריטניה]] בלבד, כשכמעט כל הסחר עם אירופה חסום בפניה. אך ההישג לא האריך ימים. רוסיה התגלתה כבעלת ברית לא מהימנה, ובהדרגה החלה להפר את החרם המסחרי על בריטניה, ובכך גררה את נפוליאון [[מלחמת רוסיה-צרפת (1812)|לפלוש אליה]] ב-[[1812]]. בפרוסיה, האיצה ההשפלה של חוזה טילזיט רפורמות בצבא ובמשטר. הפרוסים נותרו אמנם מחוץ ל{{ה|קואליציה האנטי-צרפתית החמישית}}, שהתגבשה ב-[[1809]], אך הצטרפו ל[[הקואליציה האנטי-צרפתית השישית|קואליציה השישית]] ([[1813]]-[[1814]]) ול[[הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית|קואליציה השביעית]] ([[1815]]), והיה להם חלק נכבד במפלתו הסופית של נפוליאון.
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חוזים והסכמים במלחמות הנפוליאוניות|טילזיט]]
| |||