חאנות קרים – הבדלי גרסאות

שבטים טורקים [[קיפצ'קים]], שמרדו ב[[הורדת הזהב]], המליכו על עצמם בשנת [[1441]] את הח'אן [[האג'י גיראי]], מצאצאי [[ג'ינגיס חאן]] על אזור שנקרא דשט י קיפצ'אק, שכלל חלקים מ[[רוסיה]], [[אוקראינה]] ואת מרבית [[חצי האי קרים]] של ימינו. אחרי מותו של האג'י גיראי, נהלו שני בניו מנגלי גיראי ו[[נור דוולט]] מלחמת ירושה. בשנת [[1475]] כבשה [[האימפריה העות'מאנית]], בפקוד [[גדיק מהמט פאשה]] את המדינות הנוצריות האחרונות ששכנו בחצי האי קרים, [[נסיכות תאודורו]] ושלוש המושבות של [[גנואה]]. בעקבות כך הפכו הח'אנים של קרים לבני חסותה של האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים הכתירו את בנו של האג'י גיראי, [[מנגלי גיראי]] לח'אן. למרות זאת המשיכה ח'אנות קרים לנהל מדיניות חוץ עצמאית. מערכת היחסים שהתפתחה בין חאנות קרים לאימפריה העות'מאנית הפכה לידידותית ביותר. קרים שלחה חיילים לסייע ל[[ביאזיט השני]] במסע המלחמה ל[[אקרמן]] בשנת [[1484]] וסייעה לאימפריה במלחמות רבות לאורך השנים. נאמר שאם לא יהיו יורשים לבית עות'מאן הח'אנים של קרים בני [[שושלת גיראי]], יקחו את רסן השלטון באיסטנבול. בשנת [[1502]] הביס מנגלי גיראי את בירת הורדת הזהב, [[סראי]], וחסל את שאיפותיה של הורדת הזהב לשלטון בקרים. במהלך המאה ה-16 הפכה ח'אנות קרים ליורשתה של הורדת הזהב, השתלטה על הח'אנויות הטטאריות שבין [[הים הכספי]] ל[[וולגה]], [[חאנות קזאן]] ו[[חאנות אסטרחאן]], והפכה למדינה הטטארית החזקה ביותר. השיא היה בפלישה ל[[מוסקבה]] בשנת [[1521]] צרה ח'אנות קרים תחת [[מהמט גיראי]] על מוסקבה וחייבו אותה במס אותו נאלצה לשלם עד ימיו של הצאר [[פיוטר הגדול]].