מסע אל קצה הלילה – הבדלי גרסאות

'''מסע אל קצה הלילה''' Voyage au bout de la nuit הוא הרומן הראשון של הסופר הצרפתי [[לואי-פרדינן סלין]] Louis-Ferdinand Céline, (1894-1961), שיצא לאור בשנת [[1932]] והוא מבוסס במידה רבה על פרקים מחייו של הסופר, בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] ובשני העשורים לאחר מכן. זו תקופה שבה התגבשה באירופה אידאולוגיה [[פשיזם|פשיסטית]], שהייתה לה אחיזה איתנה במציאות הצרפתית, ומולה עולות גם תנועות של [[שמאל רדיקלי]] קיצוני. הספר מבטא [[פסימיות]], ניכור ו[[אנרכיזם]] כמעט ביחס לכל היבט של החברה. קשה למצוא בו ניצוצות של [[אופטימיות]], גם לא בתקופה שלאחר המלחמה הגדולה. זהו בוודאי ספר [[פציפיזם|אנטי מלחמתי]] מובהק. אף שזהו סיפור של חייל אחד מבין מיליונים, עולה ממנו זוועת הקטל ההמוני שאפיין כל כך את המלחמה הזו. החייל, באמצעות הספר, בז לכל הערכים כביכול שבני אדם נלחמים עבורם כמו אהבת מולדת, כבוד, גבורה וכדומה.

הסופר פרדינן סלין נשפט על ידי הציבור ברגשות מעורבים. מצד אחד הסיפור הסוחף והחזק. זמן קצר אחרי הוצאת הספר, מעט לפני [[מלחמת העולם השנייה]] ובמהלכה, ביטא סלין, בכתב, רעיונות [[אנטישמי]]ים קיצונים ומופרעים למדי. היו [[אנשי רוח]] שניערו חוצנם ממנו, ולעומתם כאלה שהמשיכו לציין את כתיבתו הספרותית לשבח למרות דעותיו הקיצוניות.

פרדינן בארדאמי, גיבור הסיפור, סטודנט לרפואה בן עשרים בראשית הספר, מספר בגוף ראשון את תולדות חייו. הסיפור מתחיל כאשר הוא מתלהב מטור חיילים הצועד בסך ברחובות [[פאריס]] והוא הולך ומצטרף ולדבריו נלכד במלכודת. הוא יוצא לחזית באזור [[פלנדריה]], להלחם בגרמנים, וכאן מגלה את פניו האמיתיים של חיי החייל באמצעות המלחמה. עיקר תפקידו היה כחייל קישור בין יחידות צבא, וככזה הוא פוגש את זוועות המלחמה במגוון הופעותיה. לא רק חיילים המתרסקים בפגזי האויב, אלא גם את האוכלוסייה האזרחית הכפרית שכפריה עולים באש פגזי האויב בזה אחר זה. למרות גילויי הפחדנות שלו הוא נאלץ להמשיך בטירוף. בשלב מסוייםמסוים הוא מסכם: "לא נשארה לי בררה אלא תקווה אחת קטנה: ליפול בשבי", אלא שגם פעולה זו מסוכנת למדי, שכן האדם ממול מפחד לא פחות, ומשתחרר מפחדו זה בירייה באנשים שממול גם אם מוסרים עצמם. לזמן מה חוזר הגיבור לפאריז מסיבות בריאותיות. בבית החולים פוגש בחורה אמריקאית בשם לולה, וגם בפניה מבטא את פחדו העמוק להיות מוחזר לחזית אל המלחמה. לבסוף הניחו לו, אך לדבריו הוא נותר "דפוק בראש, לא שווה כלום".