תקרית 22 בספטמבר 1914 – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפת מפה
שומשום1 (שיחה | תרומות)
שורה 30:
 
===האוניות===
שלוש האוניות הבריטיות שהיו מעורבות בתקרית היו [[אה"מ]] '''קרסי''', '''אבוקיר''', ו'''הוג''' (Houge). שלושתן היו סיירות משוריינות בעלות הדחק של 12,000 טון, מ[[סדרת אוניות|סדרת]] '''קרסי'''<ref>במקורות שונים נקראת הסדרה '''בככנטה''' (Bacchante).</ref> (בסדרה היו שש אוניות), והושקווהן הושקו ב-[[1899]] ו-[[1900]]. ב-[[1913]] נחשבו כל האוניות בסדרה למיושנות מאד; ג'קי פישר בעת כהונתו כלורד הים הראשון רצה להוציאן משירות ולמכרן לגרוטאות, אך בסופו של דבר הוחלט להשאירן כאוניות מילואים. הן עגנו ב[[שפך נהר|שפך]] נהר ה[[תמזה]], והחלידו לאטן. ואולם, עם פרוץ המלחמה, נצבעו האוניות מחדש, חומשו, וצוות מילואים הפעיל אותן. ברור היה שאי אפשר יהיה להפעיל את האוניות המיושנות כחלק מ[[הצי הגדול]], שכן הן היו איטיות מדי ומיושנות מדי, אך נמצא להן שימוש כגיבוי ל[[משחתת|משחתות]] ולצוללות הבריטיות שסיירו בדרום [[הים הצפוני]], כדי למנוע מצוללות ומאוניות קלות של הצי הגרמני לפגוע בנתיב הים בין [[בריטניה]] ל[[צרפת]] ב[[תעלת למאנש]]. המחשבה הייתה שתותחיהן הכבדים יחסית של הסיירות המשוריינות, בקוטר 9.2 אינץ' (233.7 מ"מ), יוכלו לגבור על סיירות קלות גרמניות שינסו להתקדם דרומה, שחימושן היה בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) בלבד. אזור הסיור נקרא "הארבעה-עשר הרחבים" (The Broad Fourteens){{כ}}<ref>Massie טוען שהשם ניתן בשל [[קו אורך|קו האורך]] שלו. ב[http://en.wikipedia.org/wiki/Action_of_22_September_1914 ערך באנגלית] מוזכר שהשם ניתן בשל עומק הים באזור זה, שהוא כ-14 [[פאתום]], כ-26 מטרים.</ref>, אזור בדרום בים הצפוני בין חופי [[הולנד]] ו[[אנגליה]]<ref>Massie, עמ' 128 - 129.</ref>.
 
כאמור, מטרת הפעלתן של הסיירות הישנות הייתה שישמשו כגיבוי לכוחות הקלים יותר שפעלו באזור. אולם, בשל תנאי הים הסוערים בתקופה זו של השנה, נאלצו המשחתות לשוב לנמל לעתים קרובות, ואילו הסיירות הגדולות, שהיו יכולות להתמודד ביתר קלות מול תנאי הים הקשים בשל גודלן, נותרו בשטח הסיור. מהירותן של האוניות הבריטיות הייתה 21 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] בימיהן הטובים, אך במצבן בספטמבר 1914 לא הפליגו הסיירות במהירות העולה על 15 קשר, ובתנאי הים הקשים לא עלתה מהירותן על 9 קשרים. במהירות כה איטית, וללא ליווי, היוו הסיירות מטרה פגיעה מאוד לכל סיירת גרמנית מודרנית. הן נקראו בצי "שייטת הפיתיון החי" (Live Bait Squadron).