עצים עתיקים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

'''עצים עתיקים בארץ ישראל''' (בלשון המדעית "עצים בוגרים") הם [[עץ|עצים]] גדולים בני למעלה ממאה שנים ב[[ארץ ישראל]], אם כי ההגדרה תלויה במין העץ ואינה קשיחה. כך, למשל, [[אקליפטוס]] בן מאה בישראל נחשב עתיק, בעודואילו ש[[שקמה]] או ו[[חרוב]] בגיל זה אינם נחשבים לעתיקיםעתיקים במיוחד.

עצים אינם שורדים שנים רבות בשל סיבות ביולוגיות ([[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] של המין, חשיפה למזיקים שונים, תחרות עם [[מין פולש|מינים פולשים]], שינויים אקלימיים, [[זיהום אוויר]] וכדומה) ובשל עקירתם על ידי האדם, לצורך שימוש כחומר בעירה ולצורך הרחבת שטחים לבנייה ול[[חקלאות]]. הקמת [[מסילת הרכבת החיג'אזית]] ושלוחותיה בארץ ישראל ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] גרמההביאה לעקירהלידי משמעותיתעקירה שלנרחבת רובברוב שטחי ה[[יער]] שהשתרע ב[[השרון|שרון]] וב[[השומרון|שומרון]].

בשל האמונה שעצים הצומחים במקום קדוש קשורים בקדושת המקום, רבים מן העצים העתיקים נמצאים בסמוךסמוכים למתחמים מקודשים ("מקאמים" כגון [[מסגד]]ים, קברי שייחים, ו[[קברי צדיקים]] וכדומה), זאת עקב האמונה בעצים קדושים לפיה העצים הצומחים במקום קדוש שייכים לקדושת המקום. איסור זה מאפשר לעצים לצמוח פרא באין מפריע ומגן עליהם מפני כריתה. עצים בודדים נוספים שרדו בלב שטחי מרעה, כאשר [[רועה צאן|רועי צאן]] ביקשו ליצור לעדר אתר כינוס מוצל בלב שטח פתוח.

לרוב ניתןאפשר לדעת את גיל העץ רק בדיעבד, לאחר שנגדע ונבחנוולאחר שנבחנו [[תיארוך באמצעות טבעות עצים|טבעות הגידול]] שלו. תיארוכים נוספיםאחרים הםנמסכים לפיעל קוטר הגזע, על כמות החוטרים והנצרים סביבו, על מידת הפיצול של הענפים מן הגזע הראשי ועוד. גם תיאורי נוסעים בכתב ובציור משמשים כעדותעדות מהימנה לקיומו של עץ, במידהאם שניתןניתן לוודא את המיקום המדויק של העץ המתואר.

כאמור, בעבר הייתה ארץ ישראל הייתה בעבר מיוערת בחלקה, בעיקרובעיקר באזורי הגלילבגליל, השרוןבשרון, והשומרוןבשומרון ובמישור החוף,. אולםואולם שיקולי פיתוח מואץ גרמו לכריתה מאסיביתנרחבת של עצים, ורוב העצים העתיקים ששרדו, נשמרו בזכות היותם קשורים למקום קדוש. העצים הקדושים הם מהעתיקים ביותר, ומהוויםוהם קבוצהנחשבים אחתלקבוצה בתחוםנפרדת העציםשל העתיקיםעצים עתיקים בארץ ישראל. בקבוצה זו נמצאים בעיקר עציהמינים אלון, אלה, [[זית אירופי|זית]], [[קטלב]] ו[[מיש דרומי]].

קבוצה נוספתאחרת של עצים ותיקים בעלי עניין היא "עצים חדשים" שניטעו בראשית ימי ה[[ציונות]] וההתיישבות בארץ ישראל, חלקם כחלק מתהליך ניסיוני של איקלום. לקבוצה זו שייכים עצים כמו [[אקליפטוס]], [[וושינגטוניה חוטית]] ו[[פיקוס בנגלי]], שניטעו על ידישנטעו חלוצי החקלאות המודרנית, ובהם כ[[אהרן אהרנסון]], [[קרל נטר]] ו[[אליהו קראוזה]]. את עצים אלה ניתן למצוא בחלקים הוותיקים של המושבות הוותיקות, למשל כ[[חדרה]], [[זיכרון יעקב]], [[רחובות]] ו[[פתח תקווה]], ובאתרי הנסיונות של האגרונומים שהוזכרו, כשרידיולמשל חוותושרידי שלחוות אהרונסון ב[[עתלית]], [[מקוה ישראל]] ו[[יער אילנות]].

קבוצה נוספתאחרת היא שרידי בוסתנים עתיקים, בהםובהם עצי [[תאנה]], [[חרוב]], [[שיזף]] ו[[תות עץ|תות]] (עצי בוסתן נפוצים, למשל כ[[רימון מצוי|רימון]] ו[[שקד מצוי|שקד]], לא שורדים שנים רבות). בוסתנים עתיקים מסוג זה יימצאומצויים בסמוךבקרבת ל[[מעיין|מעיינות]] ובשטח של [[נכבה|יישובים ערביים שניטשו ב-1948]]. בשטח מישור החוף היו בעבר בוסתני [[שקמה|שקמים]], המהוויםוהם תתנחשבעם לתת-קבוצה נוספת.