בכור בהמה טהורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
בכור בהמה טהורה
מצות '''בכור בהמה טהורה''' היא מצווה בתורה, להפריש את הולד הראשון של [[בהמה]] [[טומאה וטהרה|טהורה]] ולתת אותו ל[[כהן]]. כאשר הבכור הוא תמים (ללא מום) – הכהן [[קורבן (יהדות)|מקריבו]] ב[[בית המקדש]] ב[[ירושלים]] ואוכל את בשרו עם בני ביתו בירושלים; כאשר הבכור הוא [[בעל מום]] – הוא אינו קרב בבית המקדש, והכהן רשאי לאוכלו כבשר חולין (בשר שאין בו קדושת קורבן). נתינה זו, של הבכור לכהן, כלולה ב[[כ"ד מתנות כהונה|עשרים וארבע מתנות כהונה]].▼
▲מצות '''בכור בהמה טהורה''' היא מצווה בתורה, להפריש את הולד הראשון של [[בהמה]] [[טומאה וטהרה|טהורה]] ולתת אותו ל[[כהן]]. כאשר הבכור הוא תמים (ללא מום) – הכהן [[קורבן (יהדות)|מקריבו]] ב[[בית המקדש]] ב[[ירושלים]] ואוכל את בשרו עם בני ביתו בירושלים; כאשר הבכור הוא [[בעל מום]] – הוא אינו קרב בבית המקדש, והכהן רשאי לאוכלו כבשר חולין (בשר שאין בו קדושת קורבן). נתינה זו, של הבכור לכהן, כלולה ב[[
==מקור המצווה בתורה==▼
"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ, אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה... אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה – קֹדֶשׁ הֵם, אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר, אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַה'. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה". ▼
התורה עוסקת במצוות בכור בהמה טהורה בכמה מקומות, כאשר היא מדגישה בכל מקום היבט אחר של המצוה.
הציווי הראשון הוא ב[[ספר שמות]] (יג,יא-טו), עם יציאת ישראל ממצרים, ושם מדגישה התורה את מטרת המצוה – זכר ליציאת מצרים:
"וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה' וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה'. וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר: מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה, עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה".
במקום אחר, בפרשת מתנות הכהונה ([[ספר במדבר]] יח,טו-יח) מתארת התורה את המצווה מצדו של הכהן, המקבל את בכור הבהמה כאחד ממתנות הכהונה שלו:
▲"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ, אַךְ פָּדֹה
ב[[ספר דברים]] פרק י"ב, בפרשה העוסקת בריכוז ההקרבה, מופיע פרט נוסף של המצוה – החובה להעלות את הבכור להקרבה ל"מקום אשר יבחר ה'" (פסוקים ה-ו), והאיסור לאוכלו מחוץ למקום זה (פסוק יז).
לסיום, חוזרת התורה על פרשת בכור הבהמה בספר דברים פרק ט"ו, תוך שהיא מלמדת כמה פרטים נוספים, שלא נזכרו קודם לכן (כדרכו של ספר דברים, לחזור על המצוות שנזכרו בספרים הקודמים בפירוט והרחבה): האיסור לגוז את הבכור או לעבוד בו, ודין בכור בעל מום שנאכל כחולין בכל מקום, ואפילו על ידי טמאים.
==טעם המצווה==
מצוות בכור בהמה טהורה, היא מהמצוות שהתורה מנמקת את טעמם באופן מפורש – זכר ל[[יציאת מצרים]], ובפרט זכר ל[[מכת בכורות]] (שמות יג,יד-טו). כל בכורי מצרים - באדם ובבהמה - מתו, בעוד שלבכורי ישראל לא אירע דבר, ולפיכך הם חייבים להיות קודש לה', ובכור בהמה טהורה שהוא ראוי לקורבן – יקרב על המזבח.
עם זאת, המפרשים עסקו בביאור עניינים נוספים במצווה. בעל [[ספר החינוך]] (מצוה ט) מסביר, שהמצוה באה לחנך את האדם להכרה ש"הכל שלו (=של האל), ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לו ה' בחסדיו", ולכן כשבהמתו מולדה את ולדה הראשון, הוא מיד מוציאו מרשותו ומעבירו לרשות בוראו. ה[[רמב"ם]] ([[מורה נבוכים]] ג,לז) מסביר שמצוות בכור בהמה חלה רק על בהמות טהורות וחמורים משום "שאלה הם בעלי החיים הביתיים שמגדלים אותם והם נמצאים ברוב המקומות, ובפרט ב[[ארץ ישראל]]...".
==חובת ההפרשה==
| |||