אדריכלות אקספרסיוניסטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←רקע |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 3:
'''אדריכלות אקספרסיוניסטית''' הייתה תנועה בתחום ה[[אדריכלות]] אשר התפתחה ב[[אירופה]] במהלך העשורים הראשונים של [[המאה ה-20]] במקביל להתפתחות ה[[אקספרסיוניזם]] בתחומי [[אמנות]] אחרים.
המונח "אדריכלות אקספרסיוניסטית" תיאר בתחילה את פעילותם של פעילי [[אוונגרד]] בגרמניה, [[הולנד]], [[אוסטריה]], [[צ'כיה]]
סגנון זה התאפיין באימוץ מודרניסטי-מוקדם של חומרי בנייה חדשים, חדשנות עיצובית, מיקום חריג של עיקר [[מסה|מסת]] הבניין, מבנים השואבים לעתים השראתם מצורות שבטבע, ניצול שיטות בנייה חדשניות המאפשרות יצור המוני של [[לבנה (בנייה)|לבנים]], קורות פלדה ובמיוחד [[זכוכית]]. אדריכלים אקספרסיוניסטים רבים לחמו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] וניסיונם, יחד עם אי היציבות המדינית בגרמניה בעת [[מהפכת נובמבר]], הניבו [[אוטופיה|השקפה אוטופית]] וסדר יום סוציאליסטי רומנטי. התנאים הכלכליים בגרמניה, בין [[1914]]
בין האירועים הבולטים בתולדות האדריכלות האקספרסיוניסטית ניתן לציין את תערוכת [[ורקבונד]] (Werkbund Exhibition) שנערכה ב[[קלן]] בשנת 1914. השלמת "התיאטרון הגדול" (בגרמנית: Großes Schauspielhaus) ב[[ברלין]] בשנת 1919, [[מכתב שרשרת|מכתבי השרשרת]] המכונים "שרשרת הזכוכית" (בגרמנית: Die Gläserne Kette) בין נובמבר [[1919]] ודצמבר [[1929]] בין אדריכלים גרמנים ופעילות אסכולת אמסטרדם (בהולנדית: Amsterdamse School) בין 1910 ל-1930 לערך. המבנה המזוהה יותר מכל עם זרם האדריכלות האקספרסיוניסטית הוא [[מגדל איינשטיין]] ב[[פוטסדאם]]. עד לשנת [[1925]] נטשו רוב הדמויות המובילות באדריכלות האקספרסיוניסטית, בהם [[ברונו טאוט]], [[אריך מנדלסון]], [[ולטר גרופיוס]], [[לודוויג מיס ון דר רוהה]] ו[[הנס פולציג]], כמו גם אקספרסיוניסטים בתחומי אמנות אחרים, תנועה זו לטובת זרמים חדשים, מעשיים יותר, באדריכלות. בשנת [[1933]], עם עליית ה[[נאציזם]] בגרמניה, הוכרזה האמנות האקספרסיוניסטית כ[[אמנות מנוונת]] והוצאה אל מחוץ לחוק. עד
==מאפיינים==
|