הרפובליקה העממית ההונגרית – הבדלי גרסאות

לאחר שחרור [[הונגריה]] מידי ה[[נאצים]], על ידי [[הצבא האדום]], הפכה הונגריה לחלק ממדינות [[הגוש המזרחי]], ולאחר ניסיון [[דמוקרטיה|דמוקרטי]] כושל בשנת [[1945]] הפכה ל[[דיקטטורה]] [[קומוניזם|קומוניסטית]] [[סטלין|סטליניסטית]] בראשותו של הדיקטטור [[מתיאש ראקושי]]. לאחר מותו של סטלין בשנת [[1953]] החלו שינויים בהנהגה ההונגרית, ולעמדת כוח הגיע הרפורמטור [[אימרה נוגנאג']]. בשנת [[1956]] התחולל [[המרד ההונגרי|מרד של האזרחים ההונגרים נגד ההשפעה הסובייטית]]. נוגנאג' הכריז על פרישת הונגריה מ[[ברית ורשה]] ועל רפורמות כלכליות וחברתיות. המרד דוכא באכזריות על ידי הצבא הרוסי, עשרות אלפים נהרגו, ומאות אלפים נמלטו כ[[פליטים]]. נוגנאג' הוצא להורג. במשך שלושים השנה שלאחר מכן נשלטה הונגריה על ידי [[יאנוש קאדאר]] הקומוניסט. שלטונו של קאדאר אמנם ניסה להיות מתקדם לעומת משטרים קומוניסטיים אחרים, אך בסופו של דבר הביא לקריסה כלכלית, ולמיתון עמוק ומשבר חברתי ופוליטי.

ראקושי ניסה להנהיג [[קולקטיביזציה]] של ה[[חקלאות]] נוסח [[סטלין]], אך נתקל בקשיים שהכשילו את תוכניתו והורידו את רמת החיים בצורה חריפה. ממשלתו הפכה לפחות ופחות פופולרית. מותו של סטלין בשנת [[1953]] ערער את הבסיס שעליו נשען משטרו של ראקושי. בדרומה של הונגריה החלו ה[[יוגוסלביה|יוגוסלבים]] לפתח מדיניות עצמאית, בהנהגתו של המרשל [[יוסיף ברוז טיטו|טיטו]]. קולות אלה נשמעו ברור וחזק אף בהונגריה עצמה. על מנת לפייס את הקולות הפנימיים והחיצוניים הקוראים לרפורמה מינה ראקושי את הרפורמיסט [[אימרה נוגנאג']] לראש הממשלה ב-[[13 ביוני]] [[1953]], בעודו שומר על משרת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית. השנים הבאות היו שנות מאבקי כוח בין ראקושי ונוגונאג'.

נוגנאג' החל ברפורמות דמוקרטיות, הסיר את שליטתה של המפלגה מאמצעי התקשורת, ועודד דיון דמוקרטי בשאלות פוליטיות וכלכליות. נוגנאג' הבטיח להגביר את הייצור וההפצה של מוצרי צריכה, ולהחל ברפורמות כלכליות, שעמדו בניגוד לקולקטיביזציה שניסה ראקושי לכפות על המשק ההונגרי הממאן. נוגנאג' שיחרר ממעצרם מנהיגים אנטי קומוניסטיים, והבטיח כי בקרוב יקיימו בחירות חופשיות.

ב-[[9 במאי]] [[1955]] הוביל ראקושי מתקפה אישית על נוגנאג'. הוועדה המרכזית של מפלגת הפועלים ההונגרית גינתה את נוגנאג' על "סטייתו לימין", ובעקבותיה הלכו כל עיתוני הונגריה. נוגנאג' הוכרז כאחראי לקשייה הכלכליים של הונגריה וב-[[18 באפריל]] 1955 התפטר מתפקידיו. סיעתו של ראקושי חזרה לשלטון לתקופה קצרה, במהלכה הודיע ראקושי על צירוף הונגריה ל[[ברית ורשה]].

בשנת [[1956]] נאם [[ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב]] את [["הנאום הסודי" של חרושצ'וב|נאומו החשאי בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית]]. בנאום זה גינה חרושצ'וב את פשעי הסטליניזם, ובהקשר ההונגרי קבע כי רייק הוצא להורג על לא עוול בכפו. התפתחות זו ערערה את שלטון אנשי ראקושי, ונוגונאג' עלה שוב לשלטון. ראקושי הודח מכל תפקידיו, ב-[[18 ביולי]] [[1956]], ונאמנו, ארנו גרו, הוכר כראש הממשלה. גרו לא הצליח להחזיק בתפקידו זמן רב. ב-[[3 באוקטובר]] [[1956]], הכריזה הוועדה המרכזית של מפלגת הפועלים ההונגרית כי רייק ומנהיגים נוספים הוצאו להורג על לא עוול בכפם, וכי אימרה נוגנאג' הושב לתפקידיו במסגרת המפלגה. הייתה זו תחילתם של אירועים שהובילו למרד כנגד השלטון הקומוניסטי.

הנחת העבודה של אנשי המפלגה הקומוניסטית הייתה כי המרד ידוכא בתוך מספר שעות ללא התנגדות של ממש על ידי הכוחות הרוסיים אשר יגיעו לבודפשט. הממשלה הורתה על עוצר ועל איסור על התקהלות, וחיכתה להגעת הכוחות הרוסיים. גרו קרא להתערבותם של הסובייטים, והיה ברור כי במהלך הלילה יגיעו הכוחות הרוסיים לבודפשט. על מנת לפייס את הציבור ערכה ההנהגה שינויים פרסונליים. נוגנאג' מונה לראש הממשלה, ועל אף שאנשי הממשל הישן שמרו על כוחם, הצליח נוגנאג' לקבל מינויים של אנשיו למספר משרות מפתח.

בין ה-[[23 באוקטובר]] ל- [[3 בנובמבר]] [[1956]] לחמו מורדים בכל רחבי הארץ כנגד הכוחות הרוסיים המתערבים. כאשר ממשלתו של נוגנאג' נמצאת בין הפטיש והסדן. הרוסים התעמתו תחילה עם ההמון, אך עד ל- [[31 באוקטובר]] הוציאו את כוחותיהם מן העיר בודפשט, ויצרו טבעת כיתור מסביב לה, כשהם מזרימים כוחות נוספים. מועצות פועלים קמו באופן עצמאי ברחבי הארץ, על פי הדוגמה הסובייטית משנת [[1905]] ו-[[1917]]. מפלגות שראשיהן נאסרו ופעילותן נאסרה קמו מחדש, ואסירים פוליטיים, ובהם ראשי הכנסייה שוחררו על ידי ההמון.

ממשלתו של נוגנאג' עמדה בלחץ מבחוץ, מהרוסים ומהיוגוסלבים, ומבפנים, מהכוחות המהפכניים שהלכו וצברו תאוצה. נוגנאג' הכיר בגופים המהפכניים שנוצרו בעת המהפכה. ב-[[30 באוקטובר]] הצהיר על סיום העידן החד-מפלגתי והקים קואליציה שבה שותפו [[זולטן טילדי]], והקרדינל מינדסטי, שני סמלים אנטי קומוניסטיים, אשר ישבו שנים במעצר בית ובתאי הכלא. המפלגות הישנות - הסוציאל-דמוקרטים, מפלגת החקלאים הזעירים, ומפלגת החקלאים, הוקמו מחדש. אנשי הקו הנוקשה במפלגה הקומוניסטית כארנו גרו נמלטו למוסקבה. אף קאדאר נמלט מבעוד מועד.

ב-[[1 בנובמבר]] הכריז נוגנאג' על פרישת הונגריה מ[[ברית ורשה]] ועל [[נייטרליות]] של המדינה. הוא פנה אל ה[[או"ם]] כי ייתן למדינה עזרה והגנה. רבים האומרים כי הייתה זו פעולה זו אשר שכנעה לבסוף את חרושצ'וב להתערב במלוא הכוח ולדכא את המרידה. העובדה היא כי את ההחלטה קיבל חרושצ'וב בעצה אחת עם הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרוסית עוד כעשרים וארבע שעות לפני הכרזתו של נוגנאג'. חרושצ'וב ראה כיצד מדינה סטליניסטית, קומוניסטית ודוגמטית הופכת בתוך כמה ימים ל[[דמוקרטיה]] רב-מפלגתית, וזה היה דבר שבאווירה של אותם הימים לא ניתן היה לשאת בשטח ההשפעה הסובייטי.

עם שחר ה-[[4 בנובמבר]] 1956, פלשו כוחות גדולים של צבא ברית המועצות להונגריה דרך [[רומניה]]. כעבור מספר שעות התפרקה ממשלתו של נוגנאג', והוא ואחדים מאנשי המפתח בממשלתו חיפשו [[מקלט מדיני]] בשגרירות יוגוסלביה (כעבור כמה ימים, לאחר דיכויה האלים של המרידה, יצאו משם נוגנאג' ואנשיו מרצונם, לאחר שקיבלו הבטחה כי לא יגעו בהם לרעה. ההבטחה הופרה באופן מיידי. נוגנאג' ואנשיו נלקחו לרומניה, על מנת להרחיקם ממוקד המרידה, ולאחר מכן הושבו להונגריה, נשפטו, ו[[הוצאה להורג|הוצאו להורג]]).