אוטו לימן פון זאנדרס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 5:
=== נעוריו ותחילת דרכו ===
אוטו לימן פון סנדרס נולד ב[[פומרניה]]. הוא היה בנו של בעל אדמות [[פרוסיה|פרוסי]] ממוצא יהודי, בשנת 1874 הוא הצטרף לצבא כצוער, הוא התקדם בדרגות עד שבשנת 1908 הוא קיבל דרגה של גנרל-מאיור ובשנת [[1911]] הוא הועלה לדרגה של גנרל-לויטנט ומונה למפקד הדיביזה ה-22 שהייתה מוצבת ב[[קאסל]].
בשנת [[1913]] הוענק לפון סנדרס תואר אצולה לרגל חגיגות 25 שנה לעליית הקייזר [[וילהלם השני]] לשלטון, באותה שנה הוא מונה לראש המשלחת של הצבא הגרמני ב[[האימפריה העות'מאנית]].
בתפקידו כראש המשלחת הצבאית הוא ניסה לבצע רפורמות בצבא העות'מאני במטרה לעביר אותו תהליך של מודרניזציה.
שורה 14:
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ואחרי כמה מן המפלות המוקדמות בשדה הקרב העות'מאנים איפשרו לקצינים הגרמנים לקחת חלק יותר משמעותי ומרכזי בפיקוד הצבא.
פון סנדרס מונה למפקד הארמיה החמישית בשנת [[1915]] ופיקד עליה בזמן [[קרב גליפולי]] שבו הצליחו הכוחות הטורקים להדוף את הפלישה ה[[צרפת|צרפתית]]-[[בריטניה|בריטית]], קרב זה נחשב להצלחה הגדולה ביותר של הצבא העות'מאני במלחמת העולם הראשונה.
על חלקו בניצחון פון סנדרס עוטר ב[[פור לה מריט|פור לה מריט עם עלי האלון]] אחד מהעיטורים הגבוהים ביותר של [[האימפריה הגרמנית]].
פון סנדרס מונה למפקד הכוחות העות'מאנים ב[[ארץ ישראל]] בשנת [[1918]], בזמן זה הם כבר ספגו תבוסות מידיו של הצבא הבריטי בראשות גנרל [[אדמונד אלנבי]] ולכן פון סנדרס נקט מדיניות הגנתית של התבצרות והחזקה בשטח הנוכחי שבידי הכוחות העות'מאנים.
למרות מאמציו של פון סנדרס הכוחות העות'מאנים הובסו על ידי הצבא הבריטי ב[[קרב מגידו]] ונסוגו בסופו של דבר מארץ ישראל.
=== לאחר המלחמה ===
עם תום המלחמה פון סנדרס נעצר ב[[מלטה]] ובילה שישה חודשים בכלא כחשוד בביצוע [[פשעי מלחמה]] אולם בסופו של דבר הוא שוחרר בשנת [[1919]].
פון סנדרס פרש מן הצבא עם חזרתו לגרמניה והתרכז בכתיבת זיכרונותיו, שהתפרסמו בשנת 1927.
| |||