תעשיית המוזיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 17:
בדיוק כשם שה[[רדיו]] וה[[טלוויזיה]] עשו זאת לפני כן, עלייתן של טכנולוגיות [[שיתוף קבצים|שיתוף הקבצים]] הפרו את האיזון בין חברות התקליטים, כותבי השירים, והאומנים המבצעים. אומנים רבים וביניהם [[מטאליקה]] ניסו להילחם בתוכנות [[עמית לעמית|P2P]] כגון נפסטר ותוכנות שיתוף קבצים נוספות.
 
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21, ספקיות התוכן הגדולות דיווחו על ירידה ניכרת במכירות תקליטורים. לטענת חברות המדיה, הירידה במכירות נבעה באופן ישיר מתופעת שיתוף קבצים הנפוצה ברשת האינטרנט. על מנת לשמר את המודלה[[מודל עסקי|מודל העסקי]] עליו הן מסתמכות, חברות המדיה השקיעו משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיית [[ניהול זכויות דיגיטלי]] (DRM) אשר תמנע העתקה והפצה בלתי מבוקרת של מדיה דיגיטלית כדי למנוע הפצה בלתי חוקית של שירים. טענות רבות הועלו בעד ונגד טכנולוגיית ה-DRM. מערכות ה-DRM נשארו שנויות במחלוקת עד היום.
 
בשנת [[2003]], עם עלייתה של [[iTunes]], חנות המוזיקה המקוונת של חברת [[אפל]], כמות ההורדות החוקיות של קובצי המוזיקה באינטרנט עלתה באופן משמעותי.