רחוב שינקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הייתשלהדוס (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
שורה 7:
הרחוב היה רחובה הראשי של שכונת [[מרכז בעלי מלאכה (שכונה)|מרכז בעלי מלאכה]], שהוקמה על ידי מנחם שינקין ב-[[1913]]. הרחוב נקרא על שמו של שינקין בשנת [[1925]].
עם השנים שינה רחוב שינקין את אופיו, מרחוב של בעלי מלאכה למעונם של צעירים ו[[אמן (אמנות)|יוצרים]], שביקשו בו, תחילה, מקום מגורים זול,
באזור רחוב שינקין מתגורר מספר רב של תושבים דתיים ו[[חרדים]], חלק גדול מהם [[חסידות גור|חסידי גור]], שנשלחו על ידי ה[[אדמו"ר]] של החסידות לשליחות במקום. האוכלוסיה הדתית והחרדית חיה לצד האוכלוסיה החילונית במקום ללא עימותים כלשהם.
בלי קשר הכרחי למתרחש בו בפועל הפך רחוב שינקין סמל שהשתרש עמוקות בתרבות הישראלית ו[[סטריאוטיפ]] ה"שינקינאי" העמיק שורש וחל גם היום, כאשר אוכלוסיה אמידה יותר זורמת לרחובות המשיקים לשינקין. ה"שינקינאי" הטיפוסי מתואר, חליפות, כ[[השכלה|משכיל]], [[מקוריות|מקורי]], פתוח לדעות, מתקדם, רגוע ורודף [[שלום]], ומן העבר השני כ"מנותק", [[אדישות|אדיש]], [[אנוכיות|אנוכי]], [[גאווה|יהיר]], עצל, ראוותני ושטחי. התואר "שינקינאי" משמש לעתים קרובות, במיוחד בפיהם של כאלו שאינם מבקרים ברחוב שינקין בפועל, כשם נרדף למי שלכוד ב"בועה התל אביבית", מתייחס בזלזול ובלעג ליושבי כל מקום אחר, ונותן דעתו רק על העניינים הקרובים לו [[בית קפה|ולבית הקפה]] האהוב עליו.
הוויית הרחוב מתוארת בסרט "[[הבועה]]" של [[איתן פוקס]] ו[[גל אוחובסקי]], והרחוב מוזכר תכופות ביצירות [[אמנות]]; בשיר "לב זהב" (מלים ולחן: דני שושן) מתגאה [[שרית חדד]] כי "אין לי שגעונות סטייל שינקין פלורנטין". דוגמה בולטת אחרת היא השיר "[[גרה בשינקין]]" שביצעה להקת [[מנגו (להקה)|מנגו]] ב-[[1989]]. השיר מדבר על צעירה שגרה בשינקין ו"שותה ב[[קפה תמר]]", שהוא מבתי הקפה הוותיקים ברחוב, ובו יושבים אישים ידועים, רובם בני גיל הזהב.
{{-}}
==קישורים חיצוניים==
{{ראו מדריך הרחובות}}
| |||