תיק אודסה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קט' |
מ זוטה |
||
שורה 1:
'''תיק אודסה''' (ב[[אנגלית]]: '''The Odessa File''') הוא [[ספרות מתח|ספר מתח]] מאת [[פרדריק פורסיית]], שפורסם לראשונה בשנת [[1972]], המספר על הרפתקאותיו של [[עיתונאי]] [[גרמניה|גרמני]] צעיר בניסיון לגלות את מיקומו של פושע [[נאצי]] לשעבר.
בשנת [[1974]] עובד הספר ל[[סרט קולנוע]] מצליח בבימויו של [[רונלד נים]] ובכיכובם של [[ג'ון ווייט]], [[מקסימיליאן של]] ו[[שמואל רודנסקי]].
שורה 6:
==העלילה==
העלילה מתרחשת בשנת [[1963]]. פיטר מילר, עיתונאי גרמני עצמאי, דולק אחר אמבולנס לדירה של סלומון טאובר, יהודי [[ניצול שואה]]
מילר מחליט לחפש את רושמן, ומבקר בפרקליטות המדינה ובמשרדים אחרים, שם הוא נוכח לדעת כי אף אחד לא מעוניין לחפש או ולהעמיד לדין נאצים לשעבר. חקירותיו לוקחות אותו אל צייד הנאצים המפורסם [[שמעון ויזנטל]], אשר מספר לו על ארגון "אודסה".
שורה 14:
לאט לאט חושף מילר את המערכת של "אודסה" אבל זהותו נחשפת, בין השאר בגלל שהוא משתמש במכונית הפרטית שלו (איש האס אס העני אליו הוא מתחזה לא היה מסוגל להרשות לעצמו מכונית ספורט). "אודסה" שולחת אליו מתנקש שמתקין פצצה במכוניתו, אך במזל הפצצה לא מופעלת.
בסופו של דבר, מילר מתעמת עם רושמן באיומי אקדח ומכריח אותו לקרוא מיומנו של טאובר. רושמן מודה ברצח הקפטן הגרמני, שמתגלה כעת כאביו של מילר, ומנסה להצדיק את מעשיו. מילר אומר לרושמן כי הוא לא נמצא כאן על מנת לנקום את דם הקורבנות היהודים, אלא כדי לנקום על רצח אביו. ברגע של הסח דעת, מילר שותק על ידי אדם אחר מ"אודסה" ורושמן בורח ממנו וטס ל[[ארגנטינה]].
בעוד מילר מתאושש בבית החולים, יוסף, איש הקשר שלו, חשף בפניו כי רשויות [[גרמניה המערבית]] סגרו את מפעל הרדיו של רושמן, שם פותחה בסתר מערכת רקטות עבור [[צבא מצרים|הצבא המצרי]], וכי סוכלה תוכניתה של "אודסה" להשמיד את [[מדינת ישראל]] על ידי שילוב של ידע טכנולוגי עם נשק ביולוגי מצרי. יוסף חוזר לישראל כשבידו היומן. לפי בקשתו האחרונה של טאובר הכתובה ביומן, הוא מבקר ב[[יד ושם]] ואומר [[קדיש]] לעילוי נשמתו.
==העלילה מול המציאות==
על פי הספר, "אודסה" הוא ארגון בינלאומי שהקימו הנאצים לפני תבוסת גרמניה ב[[מלחמת העולם השנייה]], לצורך הגנה על חברים לשעבר מה[[אס אס]]. ארגון זה לא היה קיים במציאות והומצא לצורך הספר, אולם היו קיימים אנשים שעזרו לנאצים להימלט ולהסתתר באמריקה הדרומית, ביניהם כמרים ב[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]].
צייד הנאצים [[שמעון ויזנטל]] כתב בספרו האוטוביוגרפי "משפט ולא נקם", כי
מטאו סן פיליפו, חוקר שבדק את עלילת הספר לעומת המציאות, כתב: "אנחנו לא יכולים להאשים את פורסיית באי דיוק. הוא כתב מותחן, לא מאמר היסטורי. דמותו של ויזנטל בראשית הרומן מעניינת יותר. מאוחר יותר, צייד הנאצים התוודה כי הוא רצה להשפיע על הסופר. למעשה, רצה ויזנטל באמצעות מותחן זה לכפות על רושמן להיחשף, וזה מה שקרה בפועל".
|