הבדלים בין גרסאות בדף "משפט בינלאומי פרטי"

מ
אין תקציר עריכה
מ
'''משפט בינלאומי פרטי''' הינו ענף משפטי העוסק בסוגיות משפטיות בהן מעורב יסוד זר, שלו זיקה לשיטת משפט זרה (לדוגמה: אזרח זר, מקום ההתרחשות).
 
 
==היקף המשפט הבינלאומי הפרטי==
# מהו הדין החל.
# מה נפקותן של הכרעות שיפוטיות זרות בפני הערכאה המקומית.
 
 
==השם "משפט בינלאומי פרטי"==
 
דוגמה לכך ניתן לראות באחד מספריו של הסופר [[גל אמיר]]:
:"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תארו לכם חוזה שנחתם בין חברה שווייצרית לחברה צרפתית. החוזה נחתם בגרמניה ומבוצע באנגליה. החוזה הופר, והשווייצרים תובעים את הצרפתים בגרמניה. לפי הדין הגרמני, דנים בעניין לפי החוק של מקום ביצוע החוזה - אנגליה. לפי הדין האנגלי, הדין החל הוא דין מקום מושב הנתבע - צרפת. לפי הדין הצרפתי דנים לפי החוק של מקום חתימת החוזה - גרמניה. וחוזר חלילה. הבנתם ? לא נורא אם לא. יש על זה מיליון פסקי דין בצרפתית" (|מקור='''עפולה, רחוב האופרה 3''', זמורה ביתן)}}
 
 
==משפט בינלאומי פרטי ישראלי – רקע היסטורי==
 
קודם לתחילת [[המנדט הבריטי]] ב[[ארץ ישראל]] לא היה בארץ כללים של משפט בינלאומי פרטי. [[האימפריה העות'מאנית|המשפט העות'מאני]] לא התמודד עם הדינים הזרים. באמצעות '''סימן 46''' ל'''[[דבר המלך במועצתו|דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל]]''' בו נקבע כי יחול בישראל המשפט ה[[אנגליה|אנגלי]], הוחל בישראל המשפט הבינלאומי הפרטי הבריטי. אף שהיום זיקה זו לא נשמרה, עדיין ניתן להסתמך על המשפט האנגלי והאמריקאי בשל הדמיון שבין השיטות.
 
==חקיקה ישראלית==
כללי המשפט הבינלאומי הפרטי הישראלי נקבעו בחקיקה הישראלית ובפסיקה. החוקים המתייחסים לנושא הם בעיקר "[[חוק אכיפת פסקי חוץ]]" – 1958, וכן סעיפים שונים ב[[חוק הירושה]], [[חוק האימוץ]], [[חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות]], ו[[חוק השטרות]].
החוקים המתייחסים לנושא הם בעיקר "[[חוק אכיפת פסקי חוץ]]" – 1958, וכן סעיפים שונים ב[[חוק הירושה]], [[חוק האימוץ]], [[חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות]], ו[[חוק השטרות]].
 
==גבולות הסמכות של בתי המשפט הישראלים בדיון בעניינו של גורם זר==
כעיקרון, סמכותו של בית משפט אינה משתרעת על כל האנשים והמקרים, וגם אם הם ממוקמים טריטוריאלית בישראל אין משמעות הדבר שלבית המשפט המקומי (בית המשפט דהכא) סמכות עליהם. במדינת [[ישראל]] (בדומה ל[[אנגליה]]) חל עיקרון סמכות השיפוט הנרכשת מכוח המצאה לנתבע של הזמנה לדין. משמעות הדבר היא כי די בנוכחות ארעית של נתבע זר בישראל, מרגע שהומצא לו כתב בי דין, רכש בית המשפט הישראלי סמכות עליו. כמו כן, תקנה 500 ל[[תקנות סדר הדין האזרחי]] מונה רשימה של מקרים בהם יש לבית המשפט שיקול דעת באשר לאפשר המצאה אף מחוץ לתחום הטריטוריאלי.
במדינת [[ישראל]] (בדומה ל[[אנגליה]]) חל עיקרון סמכות השיפוט הנרכשת מכוח המצאה לנתבע של הזמנה לדין.
משמעות הדבר היא כי די בנוכחות ארעית של נתבע זר בישראל, מרגע שהומצא לו כתב בי דין, רכש בית המשפט הישראלי סמכות עליו.
כמו כן, תקנה 500 ל[[תקנות סדר הדין האזרחי]] מונה רשימה של מקרים בהם יש לבית המשפט שיקול דעת באשר לאפשר המצאה אף מחוץ לתחום הטריטוריאלי.
 
המחוקק הישראלי, ובתי המשפט נוהגו בעבר ב"צרות עין" בטרם הם מרשים הענקת סמכות מחוץ לטריטוריה, כיום בעידן ה[[אינטרנט|מרשתת]] וה[[גלובליזציה]] בתי המשפט נוהגים ביתר קלות לקבוע כי בסמכותם לדון בסכסוכים מחוץ לטרירטוריה, אולם עדיין על בקשה מסוג זה לעמוד בכללים פרוצדורליים נוקשים. השיקולים לכך הם:
{{הפניה לערך מורחב|רנבואה}}
לאחר שבוחר בית המשפט את הדין החל יש לבדוק על פי אותו דין מהו הדין החל. מצב בו הדין הזר מפנה לדין אחר נקרא רנבואה (renvoi).
<br />
 
<br />
 
{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}
<br />
 
==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
* Dicey, Morris & Collins on The Conflict of Laws (London, 14h. Ed, 2006).
</div>
 
[[קטגוריה:משפט בינלאומי פרטי|*]]
[[קטגוריה:משפט אזרחי]]