כל קבוע כמחצה על מחצה דמי – הבדלי גרסאות

דין זה נלמד מהפסוק "וארב לו", עד שיתכוין לו, ומכאן למדו תלמידיו של [[רבי ינאי]], שהפסוק בא ללמד דין בנוגע לקבוצת אנשים העומדים יחד, אחד מהם גוי שאסור להורגם אבל אין עונש מיתה על הריגתם, ותשעה מהם יהודים שההורג מהם חייב מיתת בית דין, במקרה שאדם זרק על הקבוצה [[אבן]], והאבן פגעה ביהודי והרגתו, אין לחייב את ההורג מיתה, שכן אין ידוע למי התכוין, ושמא התכוין להרוג גוי ובשוגג הרג את היהודי, וזאת למרות ש[[רוב (הלכה)|רוב]] מוחלט של העומדים במקום הם יהודים{{הערה|{{בבלי|כתובות|טו|א}}.}}.

 

==הסבר הכלל==

יש מה[[ראשונים]] המסבירים את הכלל, בכך שאין בידינו לבטל את החנות הטריפה ברוב החנויות הכשרות, שכן מקומה קבוע וידוע ואינו מתבטל ברוב. לפי שיטה זאת דין קבוע אמור דווקא כשמקום הקבוע ידוע וניכר מהותו ואינו בכלל הספק. לעומת זאת, רבים מהפוסקים הגדירו הלכה זו בגדר [[חידוש]], שכן הוא נוגד לכלל הלך אחר הרוב.