קרב פינטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תוצאות מאוחרות יותר: שינוי רמת כותרת |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
((בעבודה}}
[[קובץ:Matei basarab.png|ממוזער|שמאל|150px|[[מאתיי באסאראב]], שליט נסיכות [[ולאכיה]]]]
'''קרב פינטה''' נערך ליד הכפר '''פינטה''' (ב[[רומנית]]: '''Finta'''), בנסיכות [[ולאכיה]], ביום [[17 במאי]] [[1653]], בין הצבא של [[נסיכות מולדובה]], בראשותו של [[וסילה לופו]] ובסיוע חיל משלוח של [[קוזקים]] המונהגים על ידי [[טימוש חמלניצקי]] ובין צבאה של נסיכות ולאכיה בהנהגתו של [[מאתיי באסאראב]]. תוצאות הקרב הובילו לשינויים בשלטון בנסיכויות הרומניות.
שורה 20 ⟵ 21:
[[קובץ:Xm Tym.jpg|ממוזער|שמאל|150px|[[טימוש חמלניצקי]], מפקד ה[[קוזקים]] שהשתתפו בקרב פינטה]]
לאחר שגאורגה שטפאן הושב על כס השלטון ביאשי, הגיע טימוש חמלניצקי עם צבא קוזקים. טימוש עבר את ה[[פרוט (נהר)|פרוט]] ב- 30 באפריל ובפופריקאן (Popricani) היכה את צבאו של גאורגה שטפאן ותפס את השלטון ביאשי. וסילה לופו שב גם כן ולקח את מושכות השלטון לידיו. הוא לא הסתפק בכך והחליט לנקום במאתיי באסאראב - יצא עם כל צבאו ועם צבאו של חמלניצקי לכיוון ולאכיה ובהגיעו ל[[פוקשאן]]<ref>העיר פוקשאן שוכנת בגבול שבין מולדובה ובין ולאכיה ואוחדה רשמית רק עם כינון רומניה</ref>, שרף את החלק הוולאכי של העיר.
====יחסי כוחות והרכבם====
דייקול בויצ'סקו וגאורגה שטפאן, ששהו עם כוחותיהם באזור הגבול, במילקוב, נאלצו, לאחר מספר התנגשויות עם כוחותיו של וסילה לופו, לסגת. מאתיי באסאראב, שקיבל את הידיעות על התקדמות אויבו, יצא עם צבאו מבירתו, [[טרגובישטה]] והקים את מחנהו בין נחל יאלומיצה ובין יובל קטן שלו, שאפיקו היה בוצי מאוד וקשה למעבר, בקרבת הכפר '''פינטה'''. ב'''טלז'ן''' הייתה התנגשות בין הקוזקים ובין ה'''סיימנים''' (seimeni{{כ}})<ref>ה'''סיימנים''' היו חיילים שכירים רגלים, מצוידים
לפי הערכות של היסטוריונים מהמאה ה-20 צבאם של חמלניצקי ולופו כלל כ 20,000 איש והורכב מ: 16000 קוזאקים, 4000 מולדאבים, 2000 טטרים. בנוסף לכך הייתה ללופו יחידת קטנה של שכירי חרב גרמנים (כ 100 [[מוסקטר]]ים). הצבא החזיק ב20 תותחים.
צבאו של באסאראב כלל כ 15-16 אלף איש. חוץ מולאכים עצמם היו בצבאו גם שכירי חרב – פרשים פולנים, פרשים הונגרים וחיילים רגלים גרמנים. לולאכים היו 12 תותחים.
====סידור הכוחות בשדה הקרב====
בסאראב בחר לתת קרב הגנה , לכן מיקם את צבאו בשטח צר בין נהר יאלומיצה לבין נחל ז'ינטה (הינטה). באגף הימני הוא שם את יחידות של מיליציות בויארים , רגלים ולאכים וסיימנים. באגף השמאלי - יחידות פרשים פולניות והונגריות. בסאראב עצמו עם המשמר האישי שלו ועם שכירי חרב גרמנים נעמד במרכז. על האגף הימני פיקד גאורגה שטפאן ועל האגף השמאלי – דייקול בויצ'סקו.
חמלניצקי לא שעה להפצרותיו של לופו לתת לצבא מנוחה למשך יום-יומיים אחרי הקרב של 16 במאי בטלז'ין. הוא הורה לו מיד לאחר תום הקרב להמשך במסע לתוך ולאכיה. הטעות הנוספת שלו היא המודיעין הלקוי לגבי הרכב של צבא בסאראב. בניגוד לקרבות קודמים, הפעם היה לבסאראב יתרון במספר הפרשים לעומת הקוזאקים. אילו ידע זאת חמלניצקי, הוא היה יכול לנצל את עדיפות הקוזאקים בנשק החם, כדי לבלום את התקפות הפרשים הולאכים.
טימיש חילק את צבאו לשלוש מחנות נפרדים עם פיקוד נפרד. לא היה קשר בין מחנה מולדבי למחנה קוזאקי. לאחר שחצה את נחל הז'ינטה, סידר את צבאו באופן הבא: באגף השמאלי - המולדבים של לופו, במרכז ובאגף הימני מוקמו הקוזאקים.
=== מהלכי קרב פינטה ===
הקרב נערך ביום 17 במאי 1653. בסאראב לא שש להתחיל את הקרב וחיכה שיריביו יעשו את המהלך הראשון. הקרב החל בהתקפת פרשים מולדבים על הפרשים הולאכים. טימוש חמלניצקי לא שיתף את חייליו בקרב באומרו: "שילחמו וינצחו אמיצי מולדובה גם בלעדי הקוזקים" ושמר את כוחותיו ככוחות מילואים. לאחר התנגשות קצרה בין הפרשים, לופו הכניס לקרב את יחידת המוסקטרים הגרמנים שלו. אש המוסקטים הניסה את הסיימנים הולאכים (כאן בא לידי ביטוי היתרון הטכני של [[מוסקט (רובה)|המוסקטים]] על רובי הארקבוז, בהם היו חמושים הסיימנים). הפרשים הולאכים , שנשארו ללא חיילי הרגלים התחילו לסגת גם והאגף הימני של צבאו של באסאראב פשוט התפרק. המולדבים במקום לרדוף אחר האויב הנסוג החלו לבזוז את המחנה הולאכי. גם טימיש לא השכיל לנצל את הצלחת המולדבים ולא הכניס את הקוזאקים לקרב, מה שנתן לבסארב זמן להתאושש. הוא ארגן את חיילים הנסוגים ובראש חיילי המשמר האישי שלו ובסיוע אש תותחים תקף את המולדבים. הפעם היה תורם של המולדבים לברוח. הפרשים אומנם הצליחו להסתלק , אך יחידות הרגלים ספגו אבדות כבדות. בשלב זה החליט סוף סוף חמלניצקי לקחת חלק בקרב. הוא שלח כוח רגלים קטן עם כמה תותחים לעזרתו של לופו ועם מרבית צבאו תקף את החלק המרכזי של צבא באסאראב. בהתחלה הקוזאקים הצליחו להבקיע את המערך הולאכי במרכז ולרגע היה נדמה כי הניצחון קרוב. כאן הכניס בסאראב לקרב את הפרשים ההונגרים והפולנים, אשר תקפו את האגף הימני של הקוזאקים. במהלך ההתקפה חמלניצקי השאיר את האגף חשוף וללא חיפוי , לכן ההתקפה של פרשיו של בסאראב תפסה אותם לא מוכנים.
▲דייקול בויצ'סקו וגאורגה שטפאן, ששהו עם כוחותיהם באזור הגבול, במילקוב, נאלצו, לאחר מספר התנגשויות עם כוחותיו של וסילה לופו, לסגת. מאתיי באסאראב, שקיבל את הידיעות על התקדמות אויבו, יצא עם צבאו מבירתו, [[טרגובישטה]] והקים את מחנהו בין נחל יאלומיצה ובין יובל קטן שלו, שאפיקו היה בוצי מאוד וקשה למעבר, בקרבת הכפר '''פינטה'''. ב'''טלז'ן''' הייתה התנגשות בין הקוזקים ובין ה'''סיימנים''' (seimeni{{כ}})<ref>ה'''סיימנים''' היו חיילים שכירים רגלים, מצוידים ברובים. מקור השם בצבא העות'מאני, שבו היו 34 גדודי סיימנים, כחלק מחיל ה[[יניצ'רים]]. בצבאו של [[מאתיי באסאראב]] היו כאלפיים סיימנים.</ref>, ששלח באסאראב לעזרתו של דייקול. הסיימנים התגוננו היטב ונסוגו בצורה מסודרת.
הקוזאקים התחילו לסגת בבהילות אל המחנה שלהם , באנדרלמוסיה שנוצרה איבד חמלניצקי את השליטה על חייליו. בסאראב קידם את תותחיו והתחיל להפגיז את המחנה הקוזאקי. הפרשים הקוזאקים לא עמדו בהפגזה ונסו לכל עבר. גם הפיקוד הבכיר של הקוזאקים (כולל חמלניצקי) ברח משדה הקרב.
במחנה הקוזאקי נשארו רק חיילים רגלים . הם בנו מערך הגנה היקפי בעזרת עגלות וניהלו קרב עד הערב. עם רדת החשכה ניסו הקוזאקים לפרוץ את המצור, אך ללא הצלחה. לאחר קרב ארוך שנמשך כל הלילה השתלטו הולאכים על המחנה הקוזאקי ולקחו את כולם בשבי. השבויים הקוזאקים הוצאו להורג מיד, המולדבים והטטרים הושארו בחיים
== תוצאות מאוחרות יותר ==
| |||