הרשאה (משפט עברי) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
ובפרט מינה והרשה לר' פלוני הנזכר לתבוע ולקבל מפלוני כל וכך [[דינר]]ים או נכסים שחייב לפלוני הנזכר, כפי הנראה משטר חוב שיש לו ביד פלוני ועל כל הנזכר שם פלוני המרשה הנזכר יד פלוני המורשה הנזכר ידו ככוחו ותביעתו כתביעתו וכו' והכל שריר וקיים.|מקור=על פי "אוצר השטרות הנהוגים בישראל", [[ירושלים]] [[תרפ"ו]] עמ' 277|רקע= #c0d826}}
'''הרשאה''' ב[[משפט העברי]], היא נתינת כוח לאדם אחר, כדי
פעולה זו נעשית למשל, כאשר אדם רוצה לשלוח שליח כדי לגבות את חובו ממקום שהוא עצמו אינו יכול או אינו רוצה להגיע לשם. דוגמא נפוצה לכך היא [[מכירת חמץ]], בו ממנה כל אחד את ה[[רב]] כדי למכור את [[חמץ|חמצו]] או את כלי החמץ שברשותו. במקום להטריח כל אחד ואחד למכור את החמץ לגוי, כותב כל אחד שטר הרשאה לרב בו הוא מרשה לו למכור את חמצו לגוי.
ה[[ראשונים]] נחלקו מה הוא הכוח המשפטי של ההרשאה, ומסקנת ה[[תוספות]] היא שהרשאה אינה אלא מטעם [[שליחות]], מי שמרשה את חבירו כדי לגבות את חובו ממנה אותו למעשה לשליח כדי לגבות את חובו.
| |||